בהפטרת שבת “כי תישא” בספר מלכים [א,י”ח] עולה דמותו של אליהו הנביא הנאבק בנביאי הבעל בכרמל. אליהו הנביא מכונה “התשבי”. הוא היה מן הגלעד. הוא ניבא בימי אחאב ואיזבל. עיקר פעילותו היתה המלחמה באלילות והקינאה לה’. הוא התייצב בנחרצות נגד מעשי אחאב שנכנע לאשתו שטיפחה את פולחן הבעל.
אליהו הוכיח את אחאב במעשה כרם נבות, וקרא אל מול פניו:”הרצחת וגם ירשת?!”. תקופות ארוכות בחייו שהה אליהו הנביא במדבריות למסתור מרודפיו. במקרא מופיעה דמותו כבעל ניסים: הביא לתחיית ילד מת, עצר את הגשם , קיבל כלכלתו מן העורבים ולבסוף עלה בסערה השמימה. מעשי הניסים שנקשרו לאליהו הנביא , הפכו את דמותו לאגדה. הוא שיופיע להציל את העם, הוא יתרץ קושיות לחכמים,והוא העומד ומושיע אביונים ועניים. בליל הסדר מוזגים כוס יין לכבודו, וכיסא הברית הוא “כיסא אליהו הנביא”. בתודעת עם ישראל אליהו הוא מבשר הגאולה , ובמוצאי השבת נוהגים לזמר לכבודו שיבוא ויביא את הגאולה. [פרשה ארץ ישראלית, אל נתן אבי].
