“ויהי מקץ ארבעים יום , ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה. וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ” [בראשית ח’6-7]. בפרשת “נח” מוזכר העורב כשליח הראשון שנח שלח לראות “הקלו המים”?. במקבילה האכדית לתאור המבול מתואר העורב כשליח. מכאן ניתן ללמוד שספנים בעולם הקדום נהגו לשלוח עורבים , כדי לדעת אם התקרבו לחוף. על חשיבותו של העורב, במעשי כשפים ומעורבותו בהם, ניתן ללמוד מתעודות שנתגלו בספרייתו של אשור -בנפל מלך אשור בנינוה. מאידך-העורב מוזכר לטובה בהביאו בשר ולחם לאליהו, המתחבא במדבר, מפני זעמו של אחאב, “והערבים מביאים לו לחם בבקר ולחם ובשר בערב, ומן הנחל ישתה” [מל”א י”ז 6]. מפליא להיווכח שכבר בימי המקרא היתה אבחנה ברורה בין מיני העורבים. ברשימת העופות הטמאים מוזכר אף העורב:”את כל עורב למינו”[ויקרא י”א 15]. הזואולוג הנודע , הנרי טריסטרם, שביקר בארץ בשנים 1863-1864 כותב בספרו “מסע בארץ ישראל” , “… ואולם העופות שבלטו ביותר במקום הקדוש , היו העורבים השונים , שבאו בהמוניהם ומצאו שם מקלט בטוח…” . [פרשה ארץ ישראלית, פיקל אורה].
