הידעתם : מחקרים מראים שהאזנה לסיפורים, מפעילה רגש שנכנס לזכרון והופך לחלק מהתודעה שלנו

כמה פעמים שמעתם סיפור טוב, כזה שהותיר בכם חומר למחשבה ?

זוכרים את סיפורי העמים הדימיוניים והמצחיקים – סיפורים שעברו מפה לאוזן? רב הנסתר על הגלוי בעניין המקור והמקום ממנו באו ? – אין זכויות יוצרים.

סיפורי עם שהדמויות בהם כמו ג’וחא או הרשל’ה למשל, משקפות תכונות אופי ואפילו השם תלוי תרבות. מדובר בסיפורים טובים ומצחיקים המתגלגלים בין הדמויות הניגודיות בראיית העולם שלהן, מרתק את השומעים וניתן להתאים אותו לרוח התקופה.

בסיפורי עם בלדינו למשל מוזכרת רבות דמותו של שלמה המלך החכם, שיודע את שפת החיות, וסביב המוטיב הזה הומצאו סיפורים רבים וטובים. דמות נוספת היא ג’וחה אותו הזכרתי קודם, רמאי ונוכל תמים, שנופל בפח שמטמין לאחר. אלה כמה מהסיפורים ששמעתי רבות בילדותי ולא אחת. אם נשאל מה קיבלנו מהסיפורים הדמיוניים וה’טפשיים’ האלו באופן תת מודע, התשובה היא ערכים בעיקר.

הסיפורים הללו היו אחד הסממנים המאפיינים את רוח התקופה, כשברקע רצון להקנות ערכים של בין אדם לחברו ובין אדם למקום, לשמר את השפה המקורית – הלאדינו והיידיש למשל, להנחיל אותה גם לדורות הבאים דרך תרבות מספרי הסיפורים.

מחקרים מראים שהאזנה לסיפורים, אם נתאר את התהליך באופן פשטני, מפעילה רגש שנכנס לזכרון והופך לחלק מהתודעה שלנו. מכאן החשיבות של הקראת סיפורים שיש בהם מסר חינוכי וערכי, כבר מהגיל הרך, בהתאם לשלבי ההתפתחות.

זוכרים את הסיפור שעורר בכם תגובה רגשית ואמפתיה ?

עבורי היה זה ספרו של יעקב העליון ‘רגל של בובה’, אותו רכשו לי הורי ז"ל בשבוע הספר, כולל הקדשה אישית מאת הכותב. ספר מרתק, המתאר את עולמם המיוחד של פצועי מלחמה שהתמודדו עם הקושי בדרכים מגוונות וניצחו את הגורל.

הנה תקציר:

"בהיותי בן 29 ומשהו, עתונאי, נשוי שמונה שנים, אב לילדה בת שנתיים וחצי, חדשים וחצי בדירה חדשה שהחלטנו כי היא תהיה הבית – באה המלחמה. אל המלחמה נלוו פגזים. שנים – ממוענים אלי. אחד נפלט מקנה תותח ורסיסיו הרותחים מצאו משכנם בראשי. השני יצא מלועה של מרגמה, להשלים את המלאכה בחלקו התחתון של גופי." משפטי הפתיחה של יעקב העליון שנפצע בקרב על תל – פאחר (גבעה בצפון רמת הגולן) ביוני 1967.

למה דווקא הוא ? מה ריגש אותי כל כך כילדה צעירה ?

הסיפור האמיתי והנוגע ללב של חייל גיבור שנשלח להגן על המדינה. חייל עם נכונות הקרבה, כח עמידה והישרדות במצבים קשים – כניסה לטריטוריה לא מוכרת בהיותי ילדה.

גלשתי באתר KIDS, של ילדי דור Y, חובבי המחשב והאינטרנט, המשתפים וממליצים על ספרים שקראו. עניין אותיו יותר מכל להבין האם חל שינוי בג’אנר המועדף, ומה בעצם החוט המקשר בין תחומי העניין העולים מתוך ההמלצות הרבות.

התוצאות מדברות בעד עצמן. כמובן שאינני מציגה כאן תוצאות מחקר על פי כל הכללים, אבל בהחלט ניתן להבין מתוך ההמלצות הללו כי ילדי דור X כמו ילדי דור Z, עדיין אוהבים ספרים שיש בהם אהבה, מתח, נחישות, חבורות בני נוער, תעלומה, וגם מעלילות הארי פוטר וצ’יפופו.

ההתפתחות הטכנולוגית, כניסת המחשב והטלפון הנייד מהווים אמנם קרקע פורייה לשינויים בתפיסות חברתיות, פוליטיות, סביבתיות ואחרות, אך בעולם הילדים יש עוד מי ששומרים על תרבות פנאי גם בקריאת ספרים. השאלה היא עד מתי ?


תגובות