“ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש, ואספת דגנך ותירשך ויצהרך” [דברים י”א 14]. התורה בפרשת “עקב” מבטאת את שבחה של ארץ ישראל הנעוץ באקלימה הייחודי. בברכת הגשם מוסיפה התורה פרטים טופוגראפיים של ארץ ישראל:”… ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים” [דברים י”א 11]. בדברים אלה מובטחת אספקת המים כמפורש בדברי רשי :”אתה ישן על מיטתך והקב”ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי כאחת”[דברים י”א 10]. השילוב שבין טופוגרפיה לאקלים יוצר הרמוניה פסטוראלית של :”… ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר”. על פי דברי ספורנו:”ארץ טובה שנקבצו בה מיני הטובות , שלא ייקבצו בגליל זולתו. לא מי יאורים ואגמים הרעים שם”. לדעת חזקוני יש בכך יתרון לעמלו של האדם:”אין בני ההר צריכין לירד לבקעה , ואין בני הבקעה צריכין לעלות בהר, למים”. בברכת ההמקרא לגשם נאמר:”ונתתי גשמיכם בעתם” [ויקרא כ,ו 4]. ברכת “גשמיכם בעתם” כוללים הן את גשמי החורף והן את היורה והמלקוש. גשמי ארץ ישראל הם ביטוי קלאסי של השגחת ה’ על חוקי הטבע:”תמיד עיני ה’ אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה” דברים י”א 12]. על פי מסכת תענית “מפתח הגשמים הוא אחד משלושת המפתחות שהם בידי ה’, ולא ניתנו בידי שליח, “מפתח של גשמים , מפתח של חיה[יולדת] ומפתח של תחיית המתים”. [פרשה ארץ ישראלית, כהן שמואל].
