לימודי בית- כמה זה נפוץ והאם זה כדאי?

בשנים האחרונות חלה עליה בכמות ההורים הצעירים המבקשים לעבור מלימוד ממוסד ללימוד ביתי, כזה הנמצא באחריותם. מה השיקולים, הנהלים, היתרונות והחסרונות בלימוד מסוג כזה?
 
כשאומרים חינוך ביתי עולות אסוציאציות רבות: תימהוניים המלמדים את ילדיהם על ידי ציור על קירות הבית, מלמדים קפדניים היושבים שעות על גבי שעות עם הילדים, הורים חמים העוטפים את הילד באהבה תוך העברת מסרים וערכים או הורים לילדים שאין באפשרותם ללמוד במוסד ציבורי מסיבות שונות. לצד הדימויים האלו תמיד קיימת השאלה איך ניתן לפקח על תהליך הלימוד הביתי?

בפועל, מספר הילדים המתחנכים בבית בישראל הוא נמוך מאד ונמדד במאות בודדות. על מנת לקבל אישור לחינוך ביתי על ההורים לספק יעדים ברורים ומדידים, אך גם לא לעורר את חשדם של רשויות הרווחה. למעשה, חינוך ביתי, בכל שיטה שבה הוא נעשה, דורש מההורים הקרבה, הסתגלות וויתורים לא מעטים.

לצד הקשיים, קידמה טכנולוגית מקלה מאד על חיי ההורים הבוחרים בחינוך ביתי – אינטרנט ביתי פתח אפשרויות רבות למידע זמין ואיכותי בנושאי הלימוד, ברעיונות חינוכיים להורים ובגישה למקורות מידע חיצוניים כספריות ומוזיאונים. ספרות מקוונת הרחיבה את מקורות המידע ומאפשרת גישה מיידית לחומרי לימוד ומקורות לימוד שבעבר לא היו זמינים. רשתות חברתיות ופורומים מאפשרים להורי החינוך הביתי להתארגן, להתוודע אחד לשני ולספק לילדיהם את הסביבה החברתית לה הם זקוקים.
לפני שמדברים על חינוך ביתי, בואו נדבר לרגע על בית הספר

למרות שכיום מקובל לחשוב על חינוך מוסדי כמושג הקיים מאז ומעולם אך ההיסטוריה מציגה תמונה שונה. הרעיון של קבוצת אנשים הלומדת ביחד אצל מורה שאינו הורה אינו חדש, אולם אופי ההוראה, תכניה, מטרותיה ולמי הייתה מיועדת השתנו מאד במהלך השנים. עד לפני כמאתיים שנה, בתי הספר היו פתוחים רק לחלק מצומצם מאד מהאוכלוסייה – גברים מהמעמד הגבוה. הלימודים סבבו בעיקר סביב נושאים הומניים. תחומים מקצועיים נלמדו בהוראה יחידנית – או שהילדים עברו הדרכה על ידי הוריהם או שההורים שילמו לבעלי מקצוע כדי שייקחו אותם כשוליות.

אם נסתכל על הדרך הטבעית שבה ילדים לומדים – הדרך עוברת בין חיקוי למשחק ומסתיימת בהשתתפות פעילה. ההוראה הפרונטלית באה במקור להכשיר ולכוון לידע שאינו יומיומי – בעיקר כזה הסובב סביב השפה הכתובה ומה שמקובל להתייחס אליו כמדעי הרוח.
בתי הספר הראשונים צצו בקרב מוסדות הדת, כדרך לשמר אמונה ולהכשיר אנשי דת.

הרעיון של בית הספר כגורם המספק השכלה לכלל הציבור צץ רק בסביבות המאה השמונה עשרה כאשר מהפכות תעשייתיות, חברתיות וכלכליות יצרו קרקע פורייה להתפתחות כזו. מצד אחד, המהפכה התעשייתית דרשה הכשרה והשכלה מעבר לזו שהייתה בידיהם של ההורים לתת. מצד שני תהליכי עיור ויציאה לעבודה הותירו ילדים רבים הזקוקים להשגחה והדרכה מעבר ליכולתם של ההורים לתת. מצד שלישי החלו להתפשט רעיונות של דמוקרטיה וזכותם של הילדים לקבל חינוך והכשרה בסיסיים על ידי המדינה. מצד רביעי, ויש האומרים המשמעותי מכולם, העוני ומלחמת המעמדות הביאה לצורך פוליטי שלטוני באמצעי ריסון ודיכוי, ובתי הספר הוכחו כיעילים גם לצורך כך.

לימודי חינם וחובה הם תוצר של המאה ועשרים. במקומות רבים בעולם, המודל של בית הספר כפי שהוא מוכר כיום לא התפתח עד לאחר מלחמות העולם.

עלייתו של החינוך הביתי

עד להפיכתו של מוסד בית הספר למוסד חינוכי מדיני שבא לקדם רעיונות מדיניים לצד הכשרת ילדים לתפקוד כבוגרים בחברה, מרבית החינוך שניתן לילדים היה חינוך ביתי. רוב הנשים לא זכו להגיע ללימודים בבתי ספר כלל עד המאה ועשרים וגם מרבית הגברים קיבלו את חינוכם והכשרתם על ידי הוריהם.

בשנות השישים, החינוך הביתי החל מחדש לצבור תאוצה. רעיונאים שונים ובראשם ג’ון הולט טענו כנגד שיטת הלימוד בבתי הספר. הם טענו כי הלימוד יהיה יעיל ומהנה יותר במידה והיוזמה תגיע מהילד עצמו וההורה או המחנך ישמשו בעיקר על מנת לענות על השאלות המתעוררות של הילדים. מתוך הבנה כי אין ביכולתם לשנות את השיטה הציבורית הנהוגה בבתי הספר, הם הגיעו למסקנה כי אותם הילדים שאינם במסגרת החינוך המדיני, האחריות לחינוכם ולימודיהם יפלו על ההורים.

בארצות הברית היה מאבק כנגד החינוך הביתי בראשיתו. אם בתחילה החינוך הביתי ניתן למספר מצומצם מאוד של ילדים להורים שהיו מכורים לרעיון החינוך הביתי – הרי שמספר זה הולך ותופח בהתמדה. עד לשנת 1972 הקשיים שהוצבו מול הורים שבחרו לחנך את ילדיהם בבית היו מרובים והם נחשבו במידה רבה לפורעי חוק. פסק דין בבית המשפט העליון בויסקונסין של אותה השנה קבע כי להורים יש זכות לחינוך ביתי של הילדים, בדיוק כמו שזכותם לשלוח אותם לחינוך פרטי. מאז, מספר הלומדים בבית גדל וצובר תאוצה: ההערכה היא כי בשנות השמונים כ-15,000 ילדים אמריקאים למדו במסגרת החינוך הביתי, כיום כבר מדובר על סדר גדול של 2.5-3 מיליון תלמידים. ההערכות הן כי עד 2020 כמעט 13% מכלל הילדים האמריקאים ילמדו בחינוך ביתי.

המצב בארץ קרוב למצב שהיה בשנות שמונים בארה"ב. המדינה עדיין מחזיקה בדעה כי על כלל הילדים ללמוד במסגרות חינוך מדיניות אך במקביל קיים לחץ הולך וגובר לאפשר חינוך ביתי למעוניינים בכך. בשנת 2009 יצא חוזר מנכ"ל חדש מטעם משרד החינוך שמגדיר את הדרכים לקבלת אישור לחינוך לאחר פניית הורים לבית הדין הגבוה לצדק בנושא. בניגוד לארה"ב, מספרי הלומדים בחינוך הביתי בארץ עדיין קטנים, אך גם כאן הנושא הולך ותופס תאוצה: מ-60 ילדים בשנת 2003, המספר בשנת 2014 כבר עמד על 448.

אז… מה זה בעצם חינוך ביתי?

חינוך ביתי הוא החלפת מסגרת החינוך הציבורית במסגרת לימודים וחינוך אותה מקבלים הילדים בבית על ידי הוריהם. לעומת החינוך המדיני או הפרטי המהווים חינוך מוסדי בו הילדים לומדים בקבוצות, בחינוך הביתי הילדים לומדים באופן פרטני. אין שיטת חינוך או לימוד אחת המאפיינת את החינוך הביתי. ישנם הורים המאמינים במשנתו של ג’ון הולמס ומשאירים את תחומי הידע הנלמד לילדים עצמם. אחרים עוקבים אחר מערכת החינוך והתכנים הנלמדים בה ואילו אחרים פונים לשיטה הסוקרטית (או האינדיאנית) על פיה כאשר הילד שואל שאלה שולחים אותו לבצע מחקר על מנת שיהיה מסוגל לענות בעצמו על השאלה ששאל.

למרות גמישות וריבוי השיטות הנהוגות בחינוך הביתי, החוק דורש כי החינוך יהיה מתוכנן, מגוון, ומכסה גם לאותם תחומים שנתפסים כבעייתיים בתחומי החינוך הביתי דוגמת אפשרויות חברות עם בני גילם של הילדים.

מה המוטיבציות של ההורים לעבור לחינוך ביתי?

כמו השיטות, גם בנושא המוטיבציות התשובה אינה אחידה ומשתנה ממשפחה למשפחה, מילד לילד. ישנם הורים הרואים בממסד החינוכי המוסדי מקום שאליו אינם רוצים לשלוח את ילדיהם מסיבות אידיאולוגיות. עבור חלקם המטרה היא חשיפת הילד לתכנים ושיטות שאינן נהוגות בבתי הספר, עבור אחרים המטרה היא דווקא הימנעות משיטות ותכנים הנהוגים שם. גם אם זו הסיבה המרכזית לעבור לחינוך ביתי, היא בוודאי איננה הסיבה היחידה. סיבות נוספות שיכולות להביא הורים לבחור בחינוך ביתי כוללות חוסר התאמה בין הילד למערכת ואי מתן פתרון הולם. למשל ילדים בעלי לקויות, מחלות מתמשכות שאינן מאפשרות ביקור בבית הספר או כאלו שאינם משתלבים במוסדות בתי הספר – החינוך הביתי מאפשר עבורם פתרון טוב יותר מאשר יש למערכת להציע עבורם. לעתים המוטיבציה היא חברתית – הרצון לא לחשוף את הילד לסביבה עבריינית, לדוגמה, או ילדים הסובלים מהצקות ונידוי חברתי בבתי הספר. מלבד כל אלו קיימת אצל הורים רבים האמונה כי להקנות לילדים בסיס לימודים נרחב וטוב יותר מאשר ניתן על ידי מורי בית הספר והאמונה כי הילדים יפיקו תועלת רבה משהות ממושכת לצד הוריהם.

מה הם הקשיים בחינוך הביתי?

המעבר לשיטת החינוך הביתי דורשת הסתגלות של המשפחה כולה. על פי רוב, אחד ההורים יהפוך להיות זה שמטפל, מלמד ומחנך את הילדים. היכולת לחנך במשרה מלאה לצד פיתוח קריירה מחוץ לבית כמעט ואינו קיים. הנושא מעלה סוגיות התארגנות וקשיים כלכליים שהמשפחה עלולה לעמוד בפניהם כתוצאה מהחלטה כזו. מלבד הוויתור על משכורת שניה, חינוך ביתי גורר הוצאות נוספות – חומרי לימוד, ביטוחים, נסיעות, חוגי העשרה, ועוד.

לצד הקושי הכלכלי, על ההורים לדאוג לפן החברתי של ילדיהם ושילובם במסגרות חברתיות של בני גילם. קיימות מסגרות שילוב רבות בהם ניתן לשלב את הילדים – תנועות נוער, מסגרות התנדבותיות, חוגים ועוד. בארצות הברית חלק ניכר מההורים המחנכים את ילדיהם בחינוך ביתי מתארגנים לקהילות בהן הם יכולים לספק את הצרכים החברתיים במקביל. בעידן האינטרנט, הרשתות החברתיות הופכות את השילוב החברתי לנושא שקל בהרבה להתמודד איתו מאשר בעבר.

איך עושים זאת?

ראשית, יש להבין כי כדי לחנך את הילדים בחינוך ביתי יש צורך בקבלת אישור משר החינוך. האישור ניתן לשנה בלבד ויש לחדשו כל שנה בשנה, כדי להשיגו על ההורים לגבש תוכנית מסודרת לחינוך הביתי, כזו אשר תכלול מטרות, תכנים, שיטות ומסגרות לימוד ודרכי הערכה. ישנן הגבלות מסוימות על החינוך הביתי –

  • הילד ייחשף לתחומי ידע המכסים לפחות 55% מלימודי הליבה בבתי הספר
  • תחומי הידע יכללו מיומנויות לשון בשפת האם (עברית או ערבית), מתמטיקה ומיומנויות חברתיות
  • התוכנית תאפשר לילד להשתלב חברתית עם בני גילו ולפתח התייחסות נאותה אליהם
  • התוכנית תאפשר לילד לפתח ערכים ביחס לחברה
  • התוכנית תפתח את כישורי הילד בחקירה, פתרון בעיות, ניתוח, סינתזה, תקשורת, איסוף מידע, רפלקציה ושימוש בטווח טכנולוגיות, כולל טכנולוגיות מבוססות-מחשב
  • על התוכנית לפרט כיצד ניתן להעריך את הלימודים והאם היעדים שהוגדרו הושגו 

לאחר הגשת התוכנית לאישור יש לדאוג גם להרשמת הילד לאחד מבתי הספר כיוון שעד שהאישור מתקבל חובה על ההורים לשלוח את הילד לבית הספר. במקביל, על ההורים לדוג לסביבת הלימוד, לביטוחים הנלווים שעליהם לבטח בהם את ילדיהם (ואת עצמם). המדינה מצידה בוחנת את הבקשה ובודקת כי אין למשרד הרווחה טענות לגבי תפקוד המשפחה שעלול לסכן את הילד במידה ויהיה בחינוך ביתי.

חינוך ביתי מסתמן כפתרון מציאותי המהווה אלטרנטיבה למודל בית הספר כפי שהתעצב במאתיים שנים האחרונות. האינטרנט הביתי פתח אפשרויות רבות בפני ההורים והילדים הן בגישה לאחרים שבוחרים אף הם בחינוך הביתי ויצירת קהילות חברתיות שיתנו מענה לפן הזה בחינוך, באפשרויות חשיפה למתודולוגיות חינוכיות המאפשרות להורים להפוך למחנכים ומורים טובים יותר והן באפשרויות הפתוחות בפני התלמידים עצמם בנושאי חקירה, גישה למקורות מידע מגוונים וחשיפה לתכנים חברתיים ואחרים.

קרדיט תמונה: שאטרסטוק

תגובות