פרשת “מטות”- ליקט ישראל לנצ’נר

“… אל ערבת מואב אשר על ירדן ירחו” [במדבר ל”א 12]. ספר במדבר מסתיים באיזכור “ערבות מואב” , כתחנה אחרונה של ישראל במדבר , על סף הארץ המובטחת. הרי מואב משתרעים מגבול אדום בדרום , ועדנחל ארנון בצפון [במדבר כ”א 21-31]. בשטח זה, על שפתו המזרחית של ים המלח,אין שטח מישורי הנחשב כערבה. בפרק כ”א 26 מודגש “… מלך האמרי… נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו עד ארנן”. לערבות מואב נועד התפקיד של הכנת העם לכיבוש הארץ. כאן הם חנו והיוו, “תפאורה” לפרשת בלעם – קללות שהפכו לברכות:”מה טבו אהליך יעקב”. מכאן יצאו לנקמת ה’ במדין ולכאן הובא השלל. במקוםזה עלה משה על הר נבו, ובני ישראל ביכו את מותו במשך 30 יום. בערבות מואב התרחש הכשל המוסרי “… ויחל העם לזנות אל בנותמואב” [כ”ה 1-9]. כאן מנחיל משה לבני ישראל את מצוות הארץ ואת סדרי ההתנחלות. ערבות מואב היו “המסננת” האחרונה לפני הכניסה לארץ ישראל. מלכתחילה אמורה היתה קדש ברנע לשמש כשער העלייה לארץ ישראל.אך משחטאו, נדחתה הכניסה ב39 שנים, וערבות מואב הם שהפכו לנקודת הזינוק לכיוון הארץ. [פרשה ארץ ישראלית, שמואל כהן].
 
 

תגובות