השבוע, שוב החליטו החיים לחבוט. שוב ראיתי עצמי בצומת בה תמרור אחד מורה לכיוון של תסכול, כעס ומרה שחורה בעוד שהאחר מורה לכיוון של סיכוי, הזדמנות ואחיזה באופטימיות.
משום מה, נזכרתי בסיפור על שוער בית הבושת. אני אוהבת סיפורים ואת המרחב להתבוננות שהם פותחים עבורי. סיפור טוב, כזה שיש בו מסר, גורם לי לשאול את עצמי שאלות ולבחון מחדש תפיסות שגיבשתי, עמדות שיש לי, או דעות והנחות שיתכן וזקוקות לריענון.
הסיפור על שוער בית הבושת אהוב עלי במיוחד. הוא נוגע באופטימיות, הוא מזכיר לי שאפשר גם אחרת וכי יש יותר מדרך אחת להיות מאושר, כמו ששרה אסתר שמיר.
בכפר קטן אחד, שוער בית בושת היה עיסוק שהוציא שם רע לבעליו. אך איזו ברירה הייתה לו לשוער, שמעולם לא למד קרוא וכתוב? הרי גם אביו היה שוער בבית הבושת הזה, ולפניו אביו של אביו.
יום אחד מת הבעלים הזקן וצעיר יצירתי ובעל יוזמה החל לנהל את בית הבושת. לאחר ששיפץ את החדרים כינס את צוות העובדים ומסר להם את ההוראות החדשות. לשוער אמר: "מהיום לא רק תעמוד בשער. יהיה עליך להכין לי דו"ח כמה אנשים נכנסים כל יום, מה מידת שביעות הרצון של הלקוחות מהיחס שקיבלו ומה היו רוצים לשפר. את הדו"ח, עם הערותיך, תגיש לי אחת לשבוע".
השוער נרעד. הוא לא היה עצלן, אבל… "הייתי רוצה לספק את רצונך, אדוני", הוא מלמל, "אבל אני… לא יודע קרוא וכתוב". "צר לי מאוד, אם כך" אמר הצעיר, "אתה בוודאי מבין שלא אוכל לשלם לאדם נוסף וגם לא אוכל לחכות עד שתלמד לכתוב, לכן…"
"אבל אדוני, אינך יכול לפטר אותי. עבדתי פה כל חיי, בדיוק כמו אבי וסבי…" הצעיר לא הניח לו לסיים.
"כן, אני מבין, אבל אני לא יכול לעשות בשבילך כלום. כמובן נשלם לך פיצויים, כלומר, סכום כסף שיספיק לך עד שתמצא עבודה אחרת. אני מצטער ומאחל לך הצלחה". בלי להוסיף דבר פנה והלך לו.
האיש חש שעולמו חרב עליו. מה עליו לעשות? הוא נזכר כי כשנשברה מיטה או התקלקלה דלת של ארון בבית הבושת, הוא הצליח לתקן אותן בפטיש וכמה מסמרים ולכן, חשב שזה יוכל להיות עיסוק ארעי עד שמישהו יציע לו עבודה. הוא חיפש בכל הבית את הכלים הדרושים ומצא רק מסמרים חלודים וצבת סדוקה. היה עליו לקנות ארגז כלים שלם ולהשתמש בחלק מהכסף שקיבל. בכפרו לא היתה חנות כלים והיה עליו לרכוב יומיים על פרד עד לכפר הסמוך ביותר. בשובו הביא איתו ארגז כלים יפה ומלא ועוד בטרם הסיר את מגפיו נשמע דפיקה בדלת ביתו. זה היה השכן.
"באתי לשאול אם יש לך במקרה פטיש להשאיל לי" אמר השכן. "כן, בדיוק קניתי, אבל אני צריך אותו לעבודה…" השיב השוער. "אין בעיה, אחזירו מחר מוקדם", התחייב השכן ואכן, למחרת בבוקר, דפק על דלתו כפי שהבטיח וכיוון שעוד היה זקוק לפטיש, ביקש משכנו למכור לו את הפטיש.
"לא, אני צריך אותו לעבודה, וחוץ מזה חנות הכלים נמצאת במרחק שני ימי רכיבה." אמר השוער לשעבר. "אם כך", אמר השכן, "בוא נעשה עסק. אשלם לך יומיים הלוך ויומיים חזור, נוסף על מחיר הפטיש. הרי אין לך עבודה. מה דעתך?"
השוער חישב כי הסידור הזה ייתן לו הכנסה של ארבעה ימים והסכים. כששב, המתין לו שכן נוסף שזקוק היה לכמה כלים ומוכן היה לשלם את ימי הנסיעה ואפילו רווח קטן על כל כלי. "אתה יודע, לא לכולנו יש ארבעה ימים לעשות קניות", אמר השכן השני.
אם כך, חשב לעצמו השוער, אנשים רבים יזדקקו לשירותיי בהבאת כלים. בנסיעה הבאה החליט להמר על חלק מכספי הפיצויים ולהביא עוד כמה כלים מאלה שמכר, כדי שיוכל לחסוך זמן נסיעות.
השמועה החלה להתפשט בכפר. פעם בשבוע נסע מוכר הכלים (כך כונה כעת) וקנה את הדרוש ללקוחותיו. בתוך זמן קצר הוא הבין שאם ימצא מקום לאחסן את הכלים, יוכל לחסוך בנסיעות ולהרוויח יותר כסף. הוא שכר מחסן. לאחר מכן הרחיב את המחסן וכעבור כמה שבועות הוסיף חלון ראווה, והמקום הפך לחנות הכלים הראשונה של הכפר. כבר לא היה עליו לנסוע מפני שחנות הכלים של הכפר השכן שלחה לו את הזמנותיו: הוא היה לקוח נאמן.
יום אחד עלה בדעתו רעיון. החרט ידידו יוכל לייצר בשבילו את ראשי הפטישים. ולאחר מכן… מדוע לא? גם מברגים, צבתות, מסמרים והברגים…
תוך עשר שנים הפך האיש ליצרן כלים מיליונר בזכות יושרו וחריצותו. לבסוף הוא נעשה לבעל העסק המצליח ביותר באזור כולו. מצליח עד כדי כך שיום אחד הוא החליט לתרום לכפרו בית ספר. נוסף על קריאה וכתיבה ילמדו שם את המלאכות והמקצועות השימושיים ביותר בתקופה ההיא.
המושל וראש המועצה ערכו אירוע לחנוכת בית הספר וארוחת ערב לכבוד מייסדו. ראש המועצה העניק לו את מפתחות העיר והמושל חיבק אותו ואמר: "אנחנו מבקשים ממך בגאווה ובתודה שתעניק לנו את הכבוד ותחתום בדף הראשון של ספר המבקרים של בית הספר החדש".
"לכבוד הוא לי" אמר האיש. "אין דבר שהייתי רוצה לעשות יותר מלחתום פה, אבל אני לא יודע קרוא וכתוב. אני אנאלפבית". "אתה?" אמר המושל, "אתה אינך יודע קרוא וכתוב? אני רק שואל את עצמי, מה היית עושה אילו כן ידעת קרוא וכתוב…"
"אני יכול לענות על כך" השיב האיש בשלווה. "אילו ידעתי קרוא וכתוב… הייתי שוער בבית בושת!"
תמר צ’יש M.A. – פסיכותרפיסטית מוסמכת, קליניקה פרטית במרכז כפ"ס וברמת-אביב לטיפול וייעוץ אישי וזוגי; מפגשי "טנדו" ייחודיים קצרי מועד לזוגות; הדרכה ממוקדת למטפלים ומחנכים בעבודה עם טכניקות הבעתיות בטיפול ובהוראה.
עובדת בגישה אינטגרטיבית עם דגש על פסיכותרפיה ממוקדת בגישה מערכתית-הוליסטית, הגישה האדלריאנית ושילוב מודלים הבעתיים;
מרצה במכללת רידמן; מנחת קבוצות מוסמכת; יועצת ומנחה בתחום המיני-חברתי (סדנאות, הרצאות וייעוץ אישי); מאמנת מוסמכת; בעלת ניסיון בייעוץ וטיפול רגשי-נפשי לחולי טרשת נפוצה ובני משפחותיהם; דוברת שפת סימנים ישראלית.
טל’: 052-5054204, מייל: tamarachass@gmail.com
