כוחן של מילים | מאת יובל הראל צור

 
אמא כועסת. אני יודעת לפי הצבע של העיניים שלה שהיא כועסת.
היא מסתכלת עליי ואומרת לי: את לא יכולה יותר להתקלח עם אלון, את שומעת אותי, אני לא מרשה לך להתקלח יותר עם אלון.
ברגע שהמילים יצאו מהפה של אמא נהיה לי גוף. לפניי זה לא היה לי גוף, רק מיליון מחשבות אבל איך שהמילים יוצאות לאמא מהפה נהיה לי גוף.

מיד אני מרגישה בו, בגוף שלי, מרגישה ורוצה לכווץ אותו הכי קטן שאני יכולה.
הבנתי שעשיתי משהו רע. מאוד רע. הרגשתי מלוכלכת ונגעלתי. נגעלתי מאמא נגעלתי מאלון והכי נגעלתי מהגוף שפתאום נהיה לי.
אמא תמיד כועסת עלי. תראי איך את נראית, היא אומרת לי, אולי כבר תפסיקי לרוץ יחפה ברחובות? תחליפי בגדים ותסתרקי כבר לכל הרוחות.
תראי השיער שלך הוא גוש של קשרים, למה לעזאזל את לא יכולה להיות כמו כל הבנות?
אחרי שאמא הייתה כועסת עליי הייתי משתדלת בכל הכח להשאר נקיה ומסודרת בשבילה ואפילו הייתי מצליחה לכמה ימים אבל בסוף תמיד הייתי שוכחת שיש לי גוף וחוזרת להיות מיליון מחשבות.

במחשבות היה לי כיף כי כשאין לך גוף אתה יכול לעוף. במחשבות שלי יכולתי להיות כל מה שרציתי.
יכולתי לבחור לי אמא אחרת ואבא אחר ובית אחר ואפילו עיר אחרת.
רק את אלון אף פעם לא רציתי להחליף כי זה יהיה טיפשי, כמעט כמו לרצות להחליף אותי.
אהבתי להתקלח עם אלון, היינו ממלאים אמבטיה ונשארים שם שעות.
תמיד לקחנו איתנו קערות וכפות ולפעמים גם סירים.

היינו מבשלים בהם מאכלים של קצף, וכשהעור כבר היה ממש מקומט ונראה כמו רחל השכנה הזקנה מלמטה והמים היו קרים לגמרי הייתי קופצת מהר החוצה. רגע לפני הייתי עושה פיפי במים ורק אז יוצאת מהר משאירה את אלון בתוך האמבטיה עם הפיפי שלי עד שהייתי מביאה לו את המגבת.

זה תמיד הצחיק אותי.
הכי אהבתי להזכר בזה כשאלון היה מרביץ לי.

הוא היה מרביץ לי חזק ולא היה מוכן להפסיק עד שאגיד שאני נכנעת אבל אף פעם לא הסכמתי להגיד שאני נכנעת כי כשהוא היה מרביץ לי הייתי עוזבת את הגוף שלי והופכת למיליון מחשבות, אחת מהן הייתה שלו יושב בתוך האמבטיה עם הפיפי שלי.
נגד המילים של אלון לא הייתי חזקה. הוא היה אומר לי דברים רעים, ממש רעים ואז הייתי מרגישה איך הפנים שלי נהיות אדומות והלב שלי דופק מהר ואיך כל המחשבות שלי הופכות להיות מחשבה אחרת חזקה ששונאת אותו ממש ורוצה שהוא ימות ואז הייתי מתנפלת עליו עם כל הגוף ומרביצה לו הכי חזק שיש לי ולא מפסיקה עד שאמא הייתה באה ומרחיקה אותי ממנו.
תמיד כשהתקלחנו ביחד הייתי שוכחת ששנאתי אותו.

אבל עכשיו אלון מתקלח לבד ולי יש גוף.
הוא רזה וארוך וכולם קוראים לי אוליב.
אני מטפלת יפה בגוף שלי, רוחצת אותו מלבישה אותו ואפילו מסרקת.
אמא מאושרת, עכשיו גם אני כמו כל הבנות.

שתהיה שבת של שלום

תגובות