לילה טוב אדון כץ

יצאתי לחפש שאריות של עלים בשביל שיעורי הבית שנתנה לנו תקווה המורה לטבע, אני שונאת להכין שיעורי בית אבל אמא אמרה שאם לא אכין שיעורים היא לא תרשה לי להיפגש עם החברים שלי אז ירדתי לחצר של הבניין והתחלתי לחפש, פתאום ראיתי בין השיחים חוברת צבעונית, ישר ידעתי שמצאתי אוצר כי אצלנו בשכונה אף אחד לא קונה כאלה, זה עולה טונה.

כשהרמתי את החוברת ראיתי שעל העטיפה יש תמונה של בחורה ערומה היא עמדה על הברכיים והסתכלה ישר אליי, נבהלתי נורא הרגשתי כאילו היא רואה אותי מסתכלת עליה ערומה אבל לא יכולתי להפסיק להסתכל. היה לה ציצי ענק ויפה, לא כזה כמו של אמא שנראה עצוב ועייף, היה לה ציצי שמח. פתחתי את החוברת ולא האמנתי, היו שם מיליון בחורות וגם מיליון בחורים וכולם היו ערומים ועשו דברים מוזרים אחד לשני זה היה מגעיל.

סגרתי את החוברת, חשבתי עוד רגע מה לעשות ואז התחלתי לרוץ אל המחנה שלנו מאחורי החנות של פאול הקצב. ידעתי שהם כבר שם. הגעתי אליהם מתנשמת ומזיעה. דורון היה הראשון שראה אותי.

איכס יא מגעילה, אמר, תראי איך את מזיעה.
אה כן, מגעילה?, טוב אז אולי אתם לא תראו מה יש לי מאחורי הגב, אמרתי,
ירון, איתן ויואב הסתובבו אליי במהירות.

מה יש לך שם שאל יואב בחשדנות.
קודם שדורון יגיד סליחה עניתי.
תמותי, בחיים לא אומר לך סליחה יא מגעילה, אמר דורון.

טוב, אז לא תראו את זה אמרתי מוציאה את החוברת מאחורי הגב נותנת להם לראות רק לקצת, את הבחורה על הברכיים.

העיניים והפה שלהם נפתחו ביחד והם כולם הסתכלו על דורון שקפץ ואמר, טוב סליחה, סליחה, את לא מגעילה תביאי לראות.

קודם תגידו שאני המלכה ואתם השפוטים המגעילים שלי.
את המלכה ואנחנו השפוטים המגעילים שלך, אמרו ביחד.
חייכתי מרוצה וזרקתי אליהם את החוברת.

הם התיישבו על האדמה והתחילו להסתכל בשקט.
התיישבתי לידם. זה היה מגעיל אבל לא אמרתי כלום כדי שלא יגידו שאני כמו כל הבנות. פתאום שמענו קול מעלינו.

מה אתם עושים פרחחים?

זה היה אדון כץ, אבא של דורון
הוא ראה את החוברת והתחיל לצרוח אתם לא מתביישים, מאיפה מצאתם את הגועל נפש הזה?

כולנו שתקנו. ידעתי שאף אחד מהם לא ילשין עליי כי ככה נשבענו שנה שעברה בברית הדם שעשינו.

אדון כץ חטף את החוברת ונהיה כל כך אדום ונפוח שחשבתי שתיכף יתפוצץ
אני אספר להורים שלכם, אתם כבר תחטפו על זה, אני מבטיח לכם נשם אלינו ואתה אמר לדורון, אתה, כדאי שתתחיל להתפלל כי כשאני אגמור איתך לא תוכל לדבר. עכשיו טוס הביתה ואל תצא מהחדר שלך עד שאני חוזר.

דורון נעמד חיוור, הביט בנו בשקט, הסתובב ורץ לכיוון הבניין.
ילדים פושטקים אמר אדון כץ והלך אחריו.
ישבנו בשקט, עד שנהיה משעמם אז אמרתי בואו נלך לפלח מהמכולת של בתיה, טוב הם אמרו וקמו.

כשהתחיל להחשיך ירון אמר שהוא צריך ללכת, אז כולנו אמרנו אחריו גם אני, והלכנו.

כשהגעתי לחצר, ליד החדר של הפחים במאחורה של הבניין, שמעתי קול מוזר, כזה כמו צעקה, אבל בלחש. הצצתי פנימה בשקט, בפנים עמד אבא של דורון.
החוברת מונחת פתוחה על אחד הפחים. המכנסיים והתחתונים שלו היו למטה הגוף שלו זז מהר, הפרצוף שלו היה מוזר. הוא היה אפילו יותר אדום ונפוח ממה שהיה קודם.

רציתי להמשיך ולהסתכל על אדון כץ שאוכל לספר לירון, איתן ויואב על הקולות המוזרים שהוא עשה כדי שנוכל לצחוק ביחד על דורון, אבל אמא התחילה לצעוק לי לבוא לאכול וידעתי שגם ככה אני אחטוף כי שוב לא הכנתי שיעורים אז רק אמרתי לו לילה טוב אדון כץ . והלכתי

 

תגובות