“כזית הודו וריח לו כלבנון” [הושע י”ד 7]. בהפטרת פרשת “וישלח” מדמה הנביא הושע את עם ישראל לזית המצוי בעונה זו בשעת מסיק. ארץ ישראל נתברכה בזית שנאמר “ארץ חיטה ושעורה …. ארץ זית שמן ודבש” [דברים ח’ 8]. הזית גדל בכל הארץ “זיתים יהיו לך בכל גבולך…” [דברים כ”ח 40]. נחלתו של אשר היא זו אשר נתברכה בעיקר בזיתים וממנה לקחו שמן למנורה [שמות, כ”ז 20] “ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית כתית למאור, להעלת נר תמיד”. זית מורה על רעננות “זית רענן יפה פרי תאר…” [ירמיהו י”א 16]. כך מתאר דוד המלך את הבנים בתהילים [קכ”ח 3] “בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך”. על כך אמרו :כמו שהזית ירוק במשך כל השנה, כך הילדים יהיו רעננים תמיד. הזיתים גדלו בשדות. נכתב על שמשון:”ויבער אש בלפידים וישלח בקמות פלישתים, ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית”[שופטים ט”ו 5]. היו שניצלו את אפיקי הנחל לגידול זיתים.את הזיתים נטעו שורות שורות, במרחקים ניכרים, זה מזה. את השטח שבין שורות העצים ניצלו לזריעת תבואה.ענפי הזית שימשו לבניית סוכות בימי נחמיה:”והביא עלי זית, ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשות סכות” [נחמיה ח’ 18]. [פרשה ארץ ישראלית, חלפון אליהו].
