אמש התקיים הכנס לחינוך לשותפות ודמוקרטיה, המשותף לקרן לאוטמן, למכון הישראלי לדמוקרטיה ולאוניברסיטה הפתוחה. בכנס השתתפו נשיא המדינה ראובן ריבלין, שר החינוך נפתלי בנט, שרי החינוך לשעבר יולי תמיר ושי פירון, ראשי ראשויות ואנשי אקדמיה.
פורום דב לאוטמן למדיניות החינוך הוקם בשנת 2014 כדי לשמש זירה לדיון מעמיק בנושאים של מדיניות חינוך. דב לאוטמן שהיה איש עסקים ואיש ציבור, לחם שנים ארוכות למען חוסנה וערכיותה של החברה הישראלית. כשחלה ופרש מעסקיו, הקים עם בנו נעם את קרן לאוטמן, שתחומי פעולתה הם חינוך וקידום השוויון והשותפות בין מגזרים.
נשיא המדינה רובי רבלין ציין בדבריו בכנס אמש, "הקולות וההמלצות שנשמעו כאן היום ולאורך הכנס כולו, מציירים תמונה ברורה: אנשי ונשות החינוך בשטח, מכירים באתגר החינוך לשותפות ורוצים להתמודד עמו. את המנדט היקר הזה של חינוך ילדינו, הם מקבלים מאיתנו יום יום. ועלינו, כמדינה, מוטלת האחריות לצייד אותם בכלים הטובים ביותר כדי שיוכלו לעמוד בשליחות הזו".
יוחנן פלטנר שפתח את הכנס, ציין את העובדה כי "מעבודות המחקר שבוצעו במהלך השנה האחרונה לקראת הכנס מצטיירת תמונת מצב מפתיעה לפיה מורים נמנעים מלעסוק בנושאים מעוררי מחלוקת. בישראל של 2016 סוגיות דמוקרטיות נתפסות כשנויות במחלוקת ולכן המורים חוששים. למדנו שרבים מהמורים מאמינים שההורים ומשרד החינוך אינם חפצים בכך." עוד הוסיף "יש כמובן גם קשר להתרחבות הבלתי נתפסת של מהפכת הרשתות החברתיות אשר לעיתים מטילות אווירת אימה ופחד על נשאי מסרים כמו מורים ונבחרי ציבור. החשש מפני אמירה מעוררת מחלוקת שתופץ, לרוב באופן נטול הקשר ובלתי מדויק, הוא חשש אמיתי. אמירה כזאת עלולה להפוך לחרב מתהפכת כלפי אומרה. כתוצאה מכך, רבים נמנעים מכניסה למחלוקות ודיונים. והפחד משתק".
המורה בבית הספר נתפס על ידי רבים כמי שמעביר מסרים ואילו התלמיד כמי שקולט אותם. אך המטרה היא לטפח בקרב תלמידינו חשיבה בקורתית עצמאית ויצירתית, לחשוף אותם לדיון כיתתי / בית ספרי בסוגיות ערכיות חברתיות ופוליטיות, תוך שהם מסגלים נכונות להקשיב ולכבד בעלי דעות שונות ומגוונות, לשאול שאלות ולחקור סוגיות שאין לגביהם תשובה ברורה וחד- משמעית.
לפני כשנתיים, עלתה לסדר היום הציבורי פרשת המורה אדם ורטה, שהציג לתלמידיו עמדות פוליטיות שלא עמדו בקנה אחד עם דעתה של תלמידתו. עד מהרה עבר מכתב לטיפולו של ח"כ, מה שגרם למורה מוערך להפוך באחת למושא ללעג ובוז, ובתוך ימים נקרא לשימוע ומצא עצמו בפני הליך של פיטורין.
באותו עניין ממש, לפני מספר שבועות נתקלתי בפייסבוק בפוסט זועם של אב, אשר בנו הציג בפניו את התייחסותו של מורה, בדבריו שאותם אמר באותו יום במסגרת דיון שנערך בכתה. הנושא התפתח לאמירות פוליטיות לדבריו, הסותרות את הערכים החינוכיים עליהם מתחנך הילד בבית. לכן, פנה האב אל ציבור הקוראים בפייסבוק מבלי לחשוף את שם המורה, וביקש להגיע הישר אל שר החינוך בתלונה. הורה אחר שקרא את הפוסט, פנה אל האב הזועם בשרשור של אותו פוסט עצמו והעלה גירסא אחרת ושונה כפי שסיפרה לו בתו הלומדת באותה כתה ונכחה בשיעור המדובר, גירסה שאינה עולה בקנה אחד עם הכוונות והקשרים כפי שהציג אותם האב דקות קודם לכן. פוסטים רבים שנכתבו בגנות המורה הוסיפו לזרום וגררו איתם ספקולציות בנוגע לזהות המורה ואפילו דרישה לחשוף את שמו ברבים ולהגיש תלונה במשרד החינוך.
השאלה היא איפוא, מהם גבולות חופש הביטוי המתאפשרים לאנשי חינוך בבתי הספר ?
.jpg)
