יש מצבים שנחוץ לו לאדם מקור של כוח. משהו שיעזור לו לשמר את התקווה ואת האופטימיות
כמה הקשות על המקלדת ואנחנו יודעים בדיוק כמה יש, או כמה חסר בחשבון הבנק שלנו. רובנו מרגישים באופן די קבוע שעוד קצת – לא היה מזיק, אבל זה כבר נושא לטור הכלכלי…
מה שרובנו לא נוהגים לבדוק על בסיס קבוע, הוא את מצב החשבון ב"בנק הפרטי" שלנו. "בנק" שמנוהל אצלנו ועל-ידנו. יש בו ‘פיקדונות’ ו’חסכונות’ שהופקדו בו לאורך השנים ואפילו ה’עובר ושב’ שם במצב לא רע, ברוב המקרים.
לא פעם אני זקוקה ל"הלוואת עידוד", או "מענק מצב-רוח". מניחה שלא זכיתי להיות יוצאת-דופן בשל כך. יש והדברים לא מסתדרים, יש והחיים מחליטים לחבוט ולזעזע, יש קשיים, יש אכזבות, יש כאב ויש אובדן. במצבים כאלה נחוץ לו לאדם מקור של כוח. משהו שיעזור לו לשמר את התקווה ואת האופטימיות.
כשזה המצב אצלי, ברור לי ש"הלוואת מצב-רוח", או "מענק עידוד" יכולים להגיע רק ממקור פנימי, לכן אני נוהגת "להיכנס" ל"בנק הפרטי" שלי ולעבור על רשימת הנכסים שצברתי.
אני נוכחת כל פעם מחדש, שהיא מכובדת למדי. אין ברשימה הזו כמעט שום דבר חדש ועם זאת, תמיד אני מוצאת בה נכסים נשכחים.
אני שוב רואה בין נכסיי את הקשרים המשפחתיים שלי, את נוף החברים שלי (גם אלה שאין איתם קשר רציף), את אוסף החוויות שהספקתי לחוות, את עושר התכונות שזכיתי בו (גם אם לא ניצלתי את כולן), את ההישגים שהשגתי, את המקומות שבהם הייתי משמעותית עבור אחרים, את הכוחות והחזקות שיש בי ועוד המון נכסים יקרים, נגזרות של כל מה שהזכרתי.
הימים אינם ימים טובים במדינה. לאן שלא נפנה נמצא ערכים מושלכים ונרמסים כעלי שלכת. המצב הכללי שחובר למצב הפרטי של כל אחד מאיתנו ולקשיי היומיום של רבים, משאירים אותנו בתחושה של חסר ענק ושל היעדר תקווה.
אלא מאי? תקווה היא נכס שאסור לאבד וכשאני לעצמי, מול כל ההתרחשויות המטורפות שסביבי, אני שואלת את עצמי לאיזה מקור כוח אני יכולה להתחבר. …ואז אני הולכת לבנק שלי. זה הפרטי.
בנק הנכסים הזה נפתח ברגע היווצרותנו, כשאמא ואבא "מפקידים" את תכונותיהם והוא נשאר פעיל עד יום מותנו. לאורך כל חיינו מופקדים בו נכסים הודות לאנשים חשובים ומשמעותיים, אירועים ומצבים בלי סוף. עלינו רק להכיר בנכסים הללו ולעשות בהם את השימוש הנכון.
הורים מחזיקים באחריות גדולה ליצירת הנכסים הבסיסיים של ילדיהם. באמצעות שיקוף, עידוד וחיזוק של הכוחות והיכולות של הילד ילמדו אותו ליצור היכרות עמם ולבנות אמון בהם. גם לאנשי החינוך והספורט בדרך יש תפקיד חשוב בכך. ילד בעל תחושת ערך ודימוי עצמי טובים, ייזום, ייצור, יתפתח חברתית ויחוש תקווה ואופטימיות. ילד כזה יהיה עתיר נכסים שימשיך ויצבור לאורך חייו.
הבנק הפרטי הוא הבנק היחיד שגם ילדים ובני נוער יכולים לקבל בו הלוואות ומענקים. צריך רק להפוך את הביקור בו למנהג של קבע וללמד את ילדינו להגיע אליו בכוחות עצמם.
זה הבנק היחיד שביציאה ממנו אני חשה צורך גדול להודות לכל מי ומה שקשור באופן כלשהו להיווצרות הנכסים שלי. אלה הרגעים שאני באמת מרגישה עשירה.
אז בימים של כל-כך הרבה אי שקט, בואו נמצא אי של שקט בתוכנו. בואו ניתן קפיצה לבנק שלנו.
תמר צ’יש M.A. – פסיכותרפיסטית מוסמכת, בעלת קליניקה פרטית במרכז כפ"ס וברמת-אביב לטיפול וייעוץ אישי וזוגי מפגשי "טנדו" ייחודיים קצרי מועד לזוגות, הדרכה ממוקדת למטפלים ומחנכים בעבודה עם טכניקות הבעתיות בטיפול ובהוראה.
עובדת בגישה אינטגרטיבית עם דגש על פסיכותרפיה ממוקדת בגישה מערכתית-הוליסטית, הגישה האדלריאנית ושילוב מודלים הבעתיים;
מרצה במכללת רידמן; מנחת קבוצות מוסמכת; יועצת ומנחה בתחום המיני-חברתי (סדנאות, הרצאות וייעוץ אישי); מאמנת מוסמכת; דוברת שפת סימנים ישראלית.
בעלת ניסיון בייעוץ וטיפול רגשי-נפשי לחולי טרשת נפוצה ובני משפחותיהם.
טל’: 052-5054204, מייל: tamarachass@gmail.com
