שוויון בין בני זוג – האמנם הכרחי תמיד?

מה משמעות המושג “שוויון”? האם אנו עומדים על משמעויותיו לפני שאנו עושים בו שימוש, ואפילו מוכנים לריב ולהילחם עבורו? מהו שוויון בזוגיות והאם שוויון זכויות ושוויון מטלות הם היינו הך?

ברגעים אלה בהם אני יושבת וכותבת, אישי היקר עורך את הקנייה השבועית. ככל גבר ממוצע, אני זוכה במצבים הללו להתעניינות מצידו, אך לא בשל געגועיו אלי, כי אם באשר לשאלות הרות גורל כמו מה לעשות אם המוצר שברשימה בדיוק חסר, או איזה ריח של מרכך כביסה יתאים לי יותר…

שלא כמו כל גבר ממוצע, ודאי לא בעידן הנוכחי, הוא זה שמצליח לשרוד לצדי כבר שלושים וכמה שנים (היום יום נישואינו) בטוב וברע, ותאמינו לי, זה לא עניין של מה בכך (לחיות לצדי, אני מתכוונת…).

ומדוע אני משתפת אתכם? ראשית, כי הלב שלי מאוד שמח על כך שאלה הדברים שאני מרגישה וכותבת אחרי כל-כך הרבה שנים ביחד, בלונה-פארק של הנאות, ריגושים, פחדים, סיכונים, כאבים, אובדנים, שמחות ותקוות. כל-כך הרבה שנים, שהובילו לחברות עמוקה.
הסיבה השנייה היא שבעוד מחשבותיי משוטטות במשעולי עשרות השנים שלנו יחד, צף ועלה בראשי נושא השוויון. נושא שעולה רבות אצל זוגות המגיעים אלי לטיפול, או אצל יחידים הבוחנים את עמדותיהם בעניין.

האם קיים שוויון בינינו – גברים ונשים, וכיצד אנחנו מפרשים רעיון השוויון בחיי הזוגיות שלנו?
הטעות הנפוצה ביותר בין בני זוג היא לא לעשות הפרדה בין שוויון זכויות לכל אחד מבני הזוג, לבין שוויון המטלות והתפקידים. פעמים רבות על רקע טעות זו נוצרים חיכוכים ועימותים.
אז בואו נעשה קצת סדר.

שלטון המין הגברי, אשר העניק זכויות רבות ובלעדיות לגברים ומנע אותן מנשים, החל להתערער בעיקר בעקבות אירועים היסטוריים, ששלחו גברים רבים מאוד לשדה הקרב והביאו לכך שנשים נכנסו לתפקד במקומם במקומות ותפקידים שעד אז נחשבו לגבריים, או יתרה מכך, לכאלה ש"נשים אינן מסוגלות למלא". למרבה הפליאה (של הגברים, כמובן) ובמידה לא קטנה גם למורת רוחם, הנשים הצליחו יפה מאוד בתפקידים "הגבריים" ולא היו מוכנות לוותר על המעמד החדש שקנו להן.

עמדת הכוח החדשה שנכסו לעצמן הנשים נגעה בהיבטים פוליטיים, חברתיים, כלכליים ומיניים. המושג "שוויון" עלה לסדר היום הציבורי באינסוף מקומות וצורות וגלש, איך לא, גם לתוך המבנה הזוגי.

הרצון לשוויון גלש גם לתחומים בהם הוא לא נמצא כעובדה ביולוגית. נשים וגברים בנויים בשונה זה מזה מבחינה פיזיולוגית ולכן גם יכולות התיפקוד שלהם, פיזית, אינן יכולות להיות שוות. מוח של אישה ומוח של גבר אינם פועלים בצורה זהה (לא מעט מחקרים נעשים על כך בשני העשורים האחרונים) ומשום כך המורכבות הנפשית והרגשית בין המינים, שונה. גברים ונשים אינם יצורים שווים.

עם זאת, בהיותנו חיים בחברה שעסוקה בשוויון בין המינים, עלינו להסכים כי שוויון צריך וחייב להתקיים בהיבט של זכויות חברתיות, כלכליות, פוליטיות ומיניות.

כאשר אנחנו מכניסים את נושא השוויון לתוך הבית, אל החיים הזוגיים והמשפחתיים שלנו, אנחנו מתחילים להתבלבל. מי מחליט בענייני כספים ו’על מי הוא קובע’? האם יש זכויות יתר למי שהכנסתו גבוהה יותר? האם עבודות ומשימות הבית שוות בערכן הכספי לשעות עבודה בחוץ? מי מחליט בענייני חינוך? למי יש זכות לקבוע מתי מקיימים יחסי מין? מי עושה, מה וכמה באשר למטלות הבית השגרתיות?

שוויון בזוגיות מתחיל בהבנה ובהכרה שלכל אחד מבני הזוג יש זכות לחופש מלא לרצות, להצטרך, להרגיש ולחשוב בנפרד ולכל אחד יש זכות לכך שאלו יכובדו, גם כאשר הרצונות והצרכים של האחר אינם תואמים לאלו שלו.

בשום מקרה, אף לא אחד מבני הזוג מחזיק בזכות לכפות את רצונותיו ומשאלותיו על זולתו בכל דרך שהיא!

איך משיגים שוויון כזה? מיישמים תקשורת שוטפת ואפקטיבית. פשוט משוחחים. על כל אחד מבני הזוג מוטלת אחריות לשתף ולהביע את צרכיו, רצונותיו, חלומותיו ומשאלותיו, כמו גם את הסתייגויותיו ודעותיו. זו הדרך היחידה כמעט להביא לכך שבן הזוג שלנו (ובכלל) יידע אותם. נכון, יש רגישים יותר, ש"קולטים". בואו נוותר על הרעיון הקמאי, הטבעי והמובן, שיבינו אותנו גם ללא אומר. זו אמנם הרגשה נפלאה כשזה קורה, אך הציפייה לכך היא מלכודת מסוכנת.

שוויון ביחסים משמעותו הסכמה הדדית שטובת שנינו חשובה בדיוק באותה מידה, וכי לשנינו, כבני אדם, זכות שווה לכבוד זה מזה בכל דבר ועניין.

כאשר זו נקודת המוצא, נותר רק לבדוק יחד מהי הדרך לבטא את הרעיונות האלו בסיפור החיים הפרטי שלנו.
בעניין שוויון של מטלות ותפקידים בבית, הרי שהדבר כמעט בגדר חלום. האם טיפול בכביסה של כל בני הבית באופן שוטף (פעמיים, שלוש ויותר בשבוע) שווה לפירוק יומי של המדיח? האם הורדת הזבל שווה לניקוי אבק? הרי לעולם לא נוכל לכמת את מכלול המרכיבים של כל אחת מהמטלות, כדי להגיע לנוסחה שתגדיר לנו איך לייצר שוויון במטלות.

יתרה מכך. שוויון כזה איננו נחוץ!!! מה שאנו זקוקים הוא להסכמה משותפת באשר לחלוקת המטלות, באופן כזה שכל אחד ירגיש נוח בתרומתו למפעל המשותף, ללא שיסחוב בתוכו תחושת קיפוח.

סיסמת הדגל של הקיבוץ של פעם היתה "כל אחד יתרום כפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו". נכון, בשלב מסויים הרעיון הפסיק לעבוד עבור המסגרת הקיבוצית, אך במסגרת הזוגית שלנו עדיין יש מקום לסלוגן כזה. זוגיות מוצלחת היא זוגיות שיש בה שותפות. חשוב שנראה מה אנחנו יכולים לתרום לזוגיות ולבן/בת הזוג שלנו ולא נהיה רק עסוקים במה מגיע לנו, או נגזל מאיתנו.

יהודה עמיחי כתב את השיר "שנינו ביחד וכל אחד לחוד". כהרגלי, אני לוקחת מהאמנות ומאמצת לחיקי את המשמעויות שאני מוצאת בה. כך הרשיתי לעצמי לאמץ את כותרת השיר לרעיון של זוגי בריאה, לתפיסתי.

לו נשכיל להבין, להכיר ולכבד את העובדה שגם כזוג, אנחנו כל אחד לחוד, נוכל למצוא את הדרך הנעימה כדי להיות שנינו ביחד, לאורך זמן.

ו… קוריוז קטן לסיום: כשבן זוגי חזר מהמסע בסופרמרקט, ישבנו לשתות קפה יחד על המרפסת ואז שאלתי אותו אם הוא סומך עלי. "לגמרי", ענה. "יופי", אמרתי, "כי אתה הולך להופיע בטור שלי השבוע. רציתי לדעת אם תרצה לראות מה כתבתי לפני שהוא עולה". "לא, ממש אין צורך", השיב. "אני סומך עליך לגמרי, לטוב ולרע" ואז הוסיף "אבל אני רוצה שגם התמונה שלי תופיע"…
אלה שמכירים אותך, איש יקר, יודעים שאתה נראה נהדר. והאחרים? יאמינו, או לא…

תמר צ’יש M.A. – פסיכותרפיסטית מוסמכת, בעלת קליניקה פרטית במרכז כפ"ס וברמת-אביב לטיפול וייעוץ אישי וזוגי מפגשי "טנדו" ייחודיים קצרי מועד לזוגות, הדרכה ממוקדת למטפלים ומחנכים בעבודה עם טכניקות הבעתיות בטיפול ובהוראה.

עובדת בגישה אינטגרטיבית עם דגש על פסיכותרפיה ממוקדת בגישה מערכתית-הוליסטית, הגישה האדלריאנית ושילוב מודלים הבעתיים;

מרצה במכללת רידמן; מנחת קבוצות מוסמכת; יועצת ומנחה בתחום המיני-חברתי (סדנאות, הרצאות וייעוץ אישי); מאמנת מוסמכת; דוברת שפת סימנים ישראלית.
בעלת ניסיון בייעוץ וטיפול רגשי-נפשי לחולי טרשת נפוצה ובני משפחותיהם.

טל’: 052-5054204, מייל: tamarachass@gmail.com


תגובות