יש לי תחושה שהשבוע הטור הזה יעצבן אתכם, או אולי אתכן, אבל אני התחייבתי לכנות ומכיוון שהנושא עליו בחרתי לכתוב השבוע עלה מספר פעמים בשיח שלי מול אנשים שונים, החלטתי שלמרות שמדובר בתפוח אדמה לוהט אכתוב עליו.
העולם הזה משתנה. לא משנה מה נחשוב או אפילו נגיד, הוא ללא ספק משתנה, מה שמאלץ אותנו לפתח טולרנטיות גבוהה לשינויים ודורש מכולנו להיות בעלי מסוגלות להגמיש את עמדתנו ודעותינו.
אחד הנושאים המובילים בסוג ובעוצמת השינוי שעבר ובכך גרם גם לנו כחברה להתפתח הוא הפמיניזם.
נושא מורכב שהדעות עליו, למרות כל הקידמה, עדיין מאוד חלוקות. זהו ללא ספק נושא טעון מאוד הן בשיח בין גברים לנשים והן בשיח בין נשים לנשים.
יש כל כך הרבה דעות ומרווח ענק מתקיים בין גישה פמיניסטית אחת לאחרת. יש נשים המעידות על עצמן שהן פמיניסטיות הארד קורד, וכאלו המחשיבות עצמן פמיניסטיות לייט ועד אפילו (לא עלינו), שוביניסטיות.
ניסיתי לחשוב איך זה יכול להיות? מדוע מכיל הנושא הזה שוני גדול כל כך בין גישה אחת לשנייה?
התשובה טמונה לדעתי בעובדה שהפמיניזם עצמו נושא ניגוד וזאת רק מעצם היותו ובשל כך יוצר קונפליקט ומביא אתגר אמיתי עבור נשים באשר הן.
אתגר אשר עלינו לצלוח עם הדקויות המאפיינות אותנו ולאו דווקא כשוות לגברים.
יש את הצורה בה נולדנו (גבר, אישה), והיא מגובה על ידי הטבע. זהו מקומו של החומר ואילו הרוח היא המחשבות והרצונות שלנו. רבות דובר על שני כוחות גדולים אלו וגם אם ניסו בזרם זה או אחר לומר כי האחד חשוב יותר מהשני, מסכימים היום כולם שהם חשובים באותה המידה ושיתוף הפעולה ביניהם הוא יותר מהכרחי עבור אלו הרוצים לחיות חיים בריאים ומאושרים. שיתוף פעולה קיומי ובריא בין שני כוחות משלימים. רוח וחומר
פמיניזם בהרבה מובנים יוצר קונפליקט בין שני כוחות אלו. בין הגוף הנשי שלנו, החומר, לקידמה שהיא הרוח בדמות המחשבות והרצונות שלנו כשוות לגברים.
אני חושבת שעיקר הבעיה היא ברצון ליצור שיוון בין שני המינים.
אם תיקחו משולש ועיגול ותנסו להתייחס אליהם כשווים, או אפילו גרוע מכך תנסו לגרום לעיגול להשתוות למשולש, תעשו עוול גדול מאוד, בעיקר לעיגול שיצטרך לוותר על כל כך הרבה מהדברים ההופכים אותו למי שהוא.
גם המשולש לפי עניות דעתי לא יהיה ממש מרוצה מהעניין מכיוון שהוא אוהב את העובדה שהעיגול שמולו אוהב להיות עיגול ולא רוצה להיות משולש כמוהו. ככה ציירו אותם עיגול ומשולש.
לאישה יש רחם והוא מגובה במערך שלם של הורמונים, תכונות אופי ואפילו מבנה מסוים של המוח. ההתפתחות המחשבתית והרצון לשיוון הביא עמו עבור הנשים אתגר משמעותי הטמון בצורך ליישב את הסכסוך הגדול ביותר, זה המתקיים בתוכן. מלחמת הטבע, כאמור החומר, במודרניזציה שהיא הרוח.
מצד אחד אנחנו רוצות (לרוב), להיות אימהות ואפילו כאלו הפעילות בחייהם של הילדים ומצד שני אנחנו רוצות (ובצדק), קרירה טובה ומספקת גם במישור הכספי.
אולי יכולנו לעשות גם וגם אלמלא על כל הסרט הזה לא היה אחראי אותו גמד רשע הידוע בכינויו "השעון הביולוגי", מה שהופך את הקונפליקט הזה לפצצה של זמן.
גברים בנויים אחרת. אין להם רחם ולא את כל אותם מנגנונים פיזיים ורגשיים המגיעים עם האיבר המכיל הזה.
אין לעזאזל אפשר לדרוש שיוון בין שני יצורים שונים כל כך? הרי גבר ואישה הם יין ויאנג, שני אינדיבידואלים שונים המשלימים אחד את השני. כשאנחנו מבקשים מהם להיות שווים אנחנו פוגמים במבנה הבסיסי, המהותי שלהם.
שניה לפני שאתם מבררים היכן אני גרה כדי לארוב לי ולזרוק עליי עגבניות רקובות אני רוצה להסביר את עצמי. פמיניזם אמיתי לפי דעתי הרואה אישה כמו שהיא, מעצים את החוזקות שלה ותומך בה במקומות בהן היא נזקקת לתמיכה.
יש משהו בפמיניזם הדורש מאישה להיות קצת כמו גבר, אבל בחייאת, בנות, אנחנו נשים ואני מכירה המון כמוני שאוהבות להיות כאלו. זה לא אומר שאנחנו סתומות, סותמות ויפות, שאנחנו נשים קטנות, כנועות או שאנחנו לא רואות עצמנו שוות ערך לגברים.
אישה היא עגולה ורכה ורגשית ויפה ומתקשטת ועדיין, יש כל כך הרבה עדיין.
אז כן הרבה פעמים נשים הרימו גבה שופטת על הבחירה שלי לגדל את ילדיי, היו אף כאלו שהרשו לעצמם לשחרר חרחור בוז קטן ואני שואלת, למה ככה אחותי? לגדל ילדים איכותיים ובריאים חשוב פחות מאשר להשיג משכרת שמנה ואוטו חברה? למה נשים הן אלו אשר ממהרות לשפוט לחומרה כל בחירה אחרת מזו המוותרת על האסטרוגן בתמורה למנה גדושה של טסטוסטרון?
אני שמימשתי את זכותי להיות אמא לפני היותי אשת קרירה משלמת מחיר כבד עבור בחירה זו ונמצאת מאוד בודדה במערכה הזו כי טובות ורבות משלנו עסוקות בתחרות הורדת ידיים עם איזה גבר.
אז איפה אתן סיסטרס?
אולי במקום לכעוס ולהיות מרירות, ננסה לקחת את כל האנרגיה הזו כדי ליצור מערך תעסוקתי עבורנו נשים אשר תומך ברצון וביכולת שלנו להיות אימהות נפלאות בד בבד עם היותנו שאקליות בכל תחום תעסוקתי בו נבחר לעסוק בזמן בו נבחר לעשות זאת, במקום להכריח אותנו לחיות את בחירתה של סופי שוב ושוב?
בואו נלחם על זכותנו להיות נשים.
אני אישה ואני אוהבת להיות אישה. ואתן יודעות מתי הכי כיף להיות אישה? ליד גבר אמיתי, כזה שאוהב ומכבד נשים המחוברות לצורה ולאנרגיה בה נוצרו.
זה לא הופך אותי לחלשה. רק לאישה.
"נשים השואפות להיות שוות לגברים הן חסרות מוטיבציה" – מרלין מונרו.
שנזכה להיות היכן שליבינו מונח.
שבת של שלום.
