המציאות הקשה של היום יוצרת אתגרים רבים במציאת עבודה, והמעסיקים מצידם אינם מקלים – הגם אם מדובר במועמד ראוי.
המחוקק מצידו רודף אחר המציאות ומדי כמה שנים מפרסם הוראה נוספת הנוגעת לעניין האפליה האסורה בקבלת עובד לעבודה.
כך למשל, עד לעכשיו החוק פירט בהרחבה רשימה ארוכה של תנאים שעל פיהם אסור להפלות עובד מלהתקבל לעבודה. כך למשל – נטייה מינית, מעמד אישי, הריון… היות העובד הורה, גיל, גזע, דת, ארץ מוצא וכיו"ב
פתגם אפריקאי עתיק אומר – "אדם בעל עין אחת בוכה כמו מי שיש לו שתיים" – במילים אחרות המציאות הקיומית של המועמד הפוטנציאלי אינה צריכה להוות שיקול בעת ראיון העבודה, שכן מדובר באפליה אסורה, אלא אך ורק בחינת התאמתו המעשית – לאמור כישוריו ויכולתו להתמודד עם המטלות של העבודה.
היום לרשימה הארוכה שמנויה בחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה התווסף קריטריון חדש לאפליה אסורה והוא דן במקום המגורים של העובד – כלומר עצם העובדה שהעובד אינו גר בסמיכות למקום העבודה וחרף אי שביעות הרצון של המעסיק מהעובדה שיהיה עליו לשלם יותר כסף עבור נסיעות העובד – לא יהוו שיקול לצורך בחינת המועמד הראוי.
ההשלכה המעשית היא כי קיום בעת משלוח קו"ח למשרה פלונית אין שום צורך בציון עובדות כגון: גיל, מצב משפחתי או מקום מגורים (והרשימה עוד ארוכה) – שכן, כאמור כל אלו אינם מהווים פקטור בעת בחינת התאמתו של העובד לעבודה.
כפועל יוצא גם שאלות הקשורות לרשימה אינם נמנות בין השאלות שהמראיין יכול לשאול את המרואיין – ואולם ככל ובחר המעסיק לשאול שאלות אלו הרי שחובת ההוכחה כי העובד לא התקבל לעבודה שלא עקב אחד הקריטריונים המנויים בדין, תיפול על כתפי המעסיק.
אותו הדין חל לגבי העובדים הקיימים – כלומר מקום המגורים של העובד, כמו גם יתר הקריטריונים, אינם יכולים להוות שיקול לעניין תנאי ההעסקה של העובד – לאמור בעת שיקולים כגון: פיטורים, קידום, הכשרות וכיו"ב.
הדוגמאות המוכרות ביחס לתחום זה הנם במקרים של פיטורים עקב צמצומים – כאשר המעסיק מגבש לעצמו רשימה של עובדים עליהם הוא מוכן או נדרש לוותר בשלב כזה או אחר. אותה רשימה צריכה לנבוע משיקולים לגיטימיים ודי בשיקול אחד מבין הרשימה הארוכה שמוגדרת כאפליה אסורה, על מנת להכתים את השיקול של המעסיק.
במילים אחרות, לצורך הדוגמא המעסיק החליט לצמצם רק את העובדים שמרחק הנסיעה מביתם לעבודה עולה על 30 דקות – מקרה כזה הנו מקרה הממחיש באופן ברור כי מדובר באפליה אסורה והמעסיק חושף את עצמו לתביעה ולחיובים רבים.
כדבריו של קרל מרקס – " לפועלים אין מה להפסיד זולת כבליהם. יש להם עולם ומלואו לזכות בו".
כלומר, מעסיק שרוצה להימנע מהתנהלות שלא כדין יפעל, בעת שהוא שוקל את קבלתו או עזיבתו של העובד אך ורק שיקולים לגיטימיים ולא שיקולים אסורים (כגון חיסכון בעלות הנסיעה) שעשויים להוביל להוצאות נכבדות.
עורך הדין גיטליץ שאול שימש בעבר כיועץ משפטי בקבוצת תאגידים מובילים במשק הישראלי (ביניהם חברת אבטחה וניקיון מהוותיקות בישראל ורשת מסעדות מזון מהיר בפריסה ארצית) – כיום ניצב עו"ד גיטליץ שאול בצידו השני של המתרס ומייצג בעיקר עובדים שזכויותיהם נמנעו מהם או לא שולמו במלואם.
קישור לעמוד הרשמי של משרד עורך דין – גיטליץ שאול.
https://www.facebook.com/GITLITZ.ADV
