באגדות הנסיכה השברירית והיפה צריכה ורוצה את הצלתו של הנסיך היפה והגיבור מפני דרקון , מכשפה רעה או האמא החורגת.
באגדות זוהי סיטואציה המעמיקה עוד פנימה ומשווקת את הנסיכה כענוגה, יפה, זקוקה להגנה ואת הנסיך כאמיץ, חזק ועשוי ללא חת. משחק תפקידים זה שירת נאמנה את שני הצדדים ואף אחד לא היה בו מקופח. היה זה תיאור של המציאות בצורה שכזו התאימה לשני הצדדים. היא צריכה הגנה והוא מספק אותה
עברו שנים. וקרו דברים.
הרבה שנים עברו והרבה דברים קרו.
הנסיך ירד מהסוס, התיך את החרב שלו, עשה ממנה סמל למרצדס שלו והלך לעבוד בהייטק,
הנסיכה קיצצה את מחלפות ראשה, את אורך שמלתה, מצאה מסגרת לעולל ויצאה אף היא אל העולם.
הזוג המלכותי התקדם זה לצד זו, מגדיר עצמו מחדש, לומד לכבד ולשמור על גבולות חדשים, (פתאום אני קולטת שאגדות הן מוטיב חוזר בטורים שלי).
החיים כמובן קצת יותר מורכבים מהאגדות ואנחנו מוצאים עצמנו מתמודדים עם מיליון ואחד דברים שלא מופיעים בשום גרסה של שום אגדה. אבל עדיין יש דברים שנשארים במקום. אישה לעיתים נזקקת להגנה ואם אין איש לצידה היא צריכה להכיר במקום החשוף הזה וללמוד להגן על עצמה.
השבוע יש לטור פתיחה ארוכה למדי, אולי כי אני מקווה שהיא תצנן את להט הכעס שאני חשה נוכח הנושא עליו אני רוצה לכתוב השבוע. כעס, אותו חשוב לי לציין אני ממקדת ומפנה אל עבר קבוצה קטנה ומאוד לא מייצגת, מבחינתי, של גברים, והסיבה שבחרתי לכתוב על הנושא היא שאני שומעת יותר ויותר על נשים שנחשפות למקום הפגיע הזה.
אני מסבירה.
אני האחרונה שרוצה להתעלם מהקשר המאוד ברור שלנו עם הטבע ועם ההתנהגויות שהוא מביא. אני יודעת שרגשות חייתיים קיימים בנו וזהו חלק הכרחי עד כדי קיומי,
אבל!!!
לפני הכל אנחנו אנשים. אנשים המובדלים מהחיות על ידי מערכת רגשות רחבה שאמורה ללמד אותנו לדעת להבדיל רע מטוב.
גברים מטבעם הם ציידים. זה מוטבע בהם ברמת הדי אן אי, לכן גברים תמיד מתחילים עם נשים. גם כשהייתי נשואה גברים התחילו איתי. אבל אז היה זה תמיד בצורה מכובדת. כשאמרתי שאני נשואה הם היו ממשיכים לדרכם מבלי שהאגו שלהם חווה מכה כל שהיא. זהו מפגש שלעיתים היה אפילו נעים ומחמיא.
אחרי שהתגרשתי הבנתי שחיי הנישואין הם כמו גלימת מגן בליתי נראית השומרת עליך מפני גברים המסרבים ללמוד את ההבדל בין טוב לרע. בין מותר לאסור.
מצאתי עצמי עומדת חשופה מול סוג מסוים של גברים אשר באפם החייתי מריחים שאין לצידך גבר ומרשים לעצמם לחצות את כל הגבולות.
ככל שעבר הזמן למדתי שהרבה מהנשים הגרושות שפגשתי עומדות בסיטואציות כאלו. הצעות מביכות, מילים משפילות, הערות חודרנית. מכל הסוגים ומכל המינים. עם השנים אני חושבת שלמדתי להיות שומר הראש של עצמי ובהרבה מובנים שמרתי על קורקטיות מול גברים למרות שזה ההיפך הגמור מהאישה שאני, ברמת "מי שנכווה מרותחין, נזהר מפושרין".
לפעמים מתוך עומס החיים אנחנו בוחרים במקומות מסויימים לקפל את הזנב ולשמור על פרופיל נמוך כי אי אפשר לחלק את האנרגיה לכל כך הרבה מקומות והנושא הזה נדחק אצלי מעט למטה ברשימת סדרי העדיפויות שלי עד לשבוע שעבר.
הטלפון שלי צלצל, מעברו השני של הקו הייתה חברה שלי. חברה שהיא לכל הדעות נשמה טובה ויפה. אישה מדהימה ואיכותית שלא יהיה מי שיטען שהיא משדרת משהו זול או מזמין. חטאה היחיד הוא יופיה.
היא יצאה לארוחת צהריים עסקית עם גבר אותו הכירה לאחרונה. גבר (כאמור צייד), אשר כשניסה להתחיל איתה הסבירה לו שהיא איננה מעונינת. הוא קיבל ואמר שיש לו הצעה עסקית עבורה וכך כאמור נקבעה ארוחת הצהריים העסקית הזו אשר בסיומה ליווה אותה אל המכונית שלה, שם התנפל עליה, הצמיד אותה אל האוטו נישק אותה בכוח כשהוא מתעלם מבקשתה להפסיק. אני לא אכנס לתיאורים יותר גרפיים ומעמיקים, למרות שהיו כאלו, כי בכל זאת אין מדובר בסיפור שלי אבל אספר לכם שכשעניתי לשיחה ושאלתי אותה בבהלה מה קרה, היה המשפט הראשון שאמרה " כבר מזמן לא הרגשתי כל כך לא מוגנת ושמורה רק בגלל שאני לא נשואה"
ישר הבנתי למה היא מתכוונת, כמו נשים אחרות יבינו ללא ספק את משמעות המילים.
יש משהו באישה גרושה הנותן אור ירוק לגברים מסוימים ואת התחושה שהם רשאים לעשות בהן כרצונם.
אני יודעת שגברים מהסוג הזה לעולם לא יקראו את הטור הזה ובכל זאת אני בוחרת כן לכתוב על נושא זה מכיוון שאני יודעת שהתגובה הראשונית היא הלם שלעיתים משתק אותך. את לא מצליחה להבין מה השתנה ובמה את כל כך טועה, את מתחילה לחשוב אולי שידרת משהו שגרם לגברים אלו להשפיל אותך, כי הרי כשהיית נשואה מעולם לא הרשה לעצמו אף גבר לדבר או לנהוג בך כך.
אני רוצה לומר לך, לא עשית כלום!!! האנרגיה שלך לא הפכה לכזו המשדרת זמינות. הדבר היחיד שהשתנה הוא שהם מריחים שאין גבר באזור ולכן מותר להם פשוט להושיט יד ולקחת משל היית חפץ יפה הנועד לספק את צרכיהם בלבד.
ראיתי תכנית בנשיונל גאוגרפיק על להקה של קופים. כשהגיעה תקופת הייחום השתבשו הזכרים לחלוטין. בשנייה שהזכרים הקבועים של הלקה לא היו באזור הגיעו שני קופים זכרים זרים. אחד מהם ניסה לפתות את אחת הנקבות כדי שתצטרף אליו ואילו השני קפץ על הנקבה השניה וגרר אותה משם מושך בפרוותה תוך שהוא תוקף אותה. אקצר ואספר לכם שבסופו של דבר נשאר הזכר התוקף עם מזכרת מאוד לא נעימה על הלחי השמאלית שלו ואילו הזכר שנהג בעדינות וחיזר אחרי הנקבה זכה לגור קטן וחמוד.
אין לי הרבה מה לעשות חוץ מלכתוב על הנושא ולחשוף את אותם גברים חלשים ועלובים ולומר לכל הנשים נטולות הגבר לצידן תכינו היטב הברך שלכן כי יש מצב שתצטרכו מתי שהוא להשתמש בה ובכל הכוח ולא כי עשיתן משהו לא בסדר אלא כי יש כאלו אנשים שאינם מבינים שום שפה אחרת מאשר את שפת הג’ונגל.
"מי שהופך עצמו לחיית פרא נפטר מהכאב שבהיותו אדם" – סמואל ג’קסון.
שתהיה שבת של שלום
