בלוג

מה יש בה, בטרילוגיה הזו, שהפך אותה לכל-כך מדוברת? או, מה יש בנו, שכל-כך רוצה לדבר עליה?
 
אין ספק, היא תופסת אותנו מכל מיני זוויות. היא פורצת את אמתחת הפנטזיות הפרטית של כל אחד מאיתנו ובו בזמן, נוגעת גם במקומות רגישים וכואבים של לא מעט אנשים.

הטרילוגיה "חמישים גוונים של אפור" מאפשרת לנו לחמוק אל מיניות ויצרים חבויים, אך לא מאפשרת לנו לחמוק מלגעת גם בסוגיות חברתיות, מוסריות, מגדריות וכד’.

את הספר "חמישים גוונים של אפור" לא התכוונתי לקרוא. אמצעי התקשורת שעסקו בו כשיצא לאור בארץ לפני כשלוש שנים, היו די תמימי דעים שאינו יותר מאשר אוסף תיאורים של יצרים ומעשים מיניים המוגשים בשפה פשוטה וללא כל עלילה, או תוכן בעלי משמעות. אז לשם מה לטרוח??

… עד שנפגשתי לקפה עם חברתי אילן. ומעשה שהיה, כך היה:

כשהגעתי למקום המפגש, אילן כבר ישבה במקום ועל השולחן היה פרוש הספר "חמישים גוונים של אפור". לא היה ספק שהיא בעיצומה של הקריאה בו.

כיוון שאילן היא בחורה אינטליגנטית מאוד אני מודה, שקצת הפליא אותי שהיא משקיעה את זמנה ב’כזה’ ספר. כשראתה את מבטי התוהה, אמרה: "לא רק שאני קוראת, אני מרותקת. כל רמזור אדום אני שולפת את הספר וקוראת עוד כמה שורות".

הופה!!! חשבתי לעצמי, אם כך, יתכן ששווה להעמיק בסוגיה. הרי בבחורה אינטליגנטית עסקנן… שוחחנו קצת על הספר וכששמעתי מאילן את זווית ההתבוננות שלה עליו, נוצרה בי סקרנות גדולה.

דרכי חזרה למכונית כללה, כמובן, עצירה בחנות ספרים….

הרווח הראשון שלי מהספר, עוד לפני שקראתי אותו, היה בכך שהצלחתי להניח הצידה דעות קדומות, או סטיגמות והצהרות למיניהן. הנחתן בצד יצרה פתח להתבוננות בעיניים חדשות.

"חמישים גוונים של אפור" הוא לא רק תיאורי סאדו-מאזו. הוא סיפור על קשר בין אנשים. קשר שמחזיק בין קפליו כאב, בלבול, פגיעות ופחדים. סיפור של חסרים רגשיים עצומים הכרוכים בצרכים אנושיים טבעיים ונורמליים, לצד שנינות, רגישות ואהבה גדולה.
זהו סיפור על הפרדוקסים העצומים ואולי הבלתי פתירים שמתקיימים תדיר בתוך המושג הענק, האינסופי הזה שנקרא "אהבה". ו-כן, אפשרי שהתיאורים הרבים והמפורטים של המפגשים המיניים ייתפסו בעיני הקורא כעיקר. לא זו דעתי.

את תיאורי הסקס אפשר לקרוא ולהתכחש להשפעתם ואפשר גם, להתענג על התיאורים בכל דרך ואופן שזה מרגיש נכון ומתאים. את אנרגיית הליבידו שמתעוררת לחיים בזכות הספר, אפשר להתיק לכל פעילות שהיא, לאו דווקא מינית. תשוקה לחיים בביטוייה השונים אינה נמצאת בבלעדיות של ‘מדור המין’ בחיינו.

‘מדור המין’ הפרטי של כל אחד מאיתנו, הוא אזור די שמור, בדרך-כלל. אנו נעים בין האסור למותר וברוב המקרים נמנעים מלשוחח ולשתף, אפילו את בני הזוג, במחשבות ובפנטזיות שלנו. תחושת החטא והפריצות מוטמעת בנו מילדות (לא בכולנו, כמובן) באמצעות הרתיעה וההימנעות של החברה כולה, משיח פתוח בנושא.

כשאני מגיעה להנחות סדנאות בבתי ספר תיכוניים או עם טירוניות בצבא, אני פוגשת את הצמא הגדול של הצעירים הללו לשיח פתוח וחופשי בנושאים שכל-כך מעסיקים את כולם, אך עוטים מעטה של בעייתיות לעסוק בהם.

הספר או הסרט "חמישים גוונים של אפור" הם הזמנה פתוחה למפגש עם הפנטזיות המיניות שלנו ועם היבטים מסקרנים ופחות מוכרים אולי, של השדה המגוון הזה. בעיני, זוהי הזדמנות לפשפש מעט במדור החשוב הזה, לשאול את עצמנו שאלות ולהתעקש עם עצמנו על מתן תשובות.

לאלו מחוזות נודדות המחשבות שלי בעת הקריאה או הצפייה בסרט? אלו זיכרונות עולים? אלו תחושות ורגשות הם מציפים? האם הם נעימים, או מטרידים וקשים? מהו אופיים של היחסים הזוגיים? האם יש בהם מקום למשב מרענן?

כמה גוונים של אפור יש בי? מהן עמדותיי בסוגיות כמו עונג-כאב, משיכה-דחייה, אמפתיה-התנכרות, או שליטה-כניעה בתוך יחסים? מהם הגבולות שלי? האם הייתי רוצה להרחיב אותם במקצת? אם כן, מה עוצר בעדי? מהו, לדעתי, משקלם של כסף וכוח כמחוללי תשוקה?? ואולי בכלל, הטרילוגיה הזו מציגה עמדה של זילות האישה וחולשתה? רק בואו לא נשכח, היא נכתבה על-ידי אישה.

עבורי, קריאת הספר היתה גם התבוננות מרתקת מהזווית המקצועית, על ההשפעה העצומה של שנות חיינו הראשונות על עיצוב נפשותינו ותפיסת חיינו. למרבה הצער, לא פעם אנחנו מוצאים עצמנו כלואים בה ואף מסבים כאב ליקרים לנו.

לא אהיה בין עשרות האלפים שכבר רכשו כרטיסים לסרט, אך אין לי ספק שאצפה בו. אני סקרנית לראות כיצד בחרו עושיו ליצור את האיזון בין סצנות המין הבלתי שגרתיות, לבין עולמם הפנימי, הכל-כך מורכב וכאוב, של שני הגיבורים.

סרט כזה יכול להיות מטרה בפני עצמו, לשם הנאה וריגוש ואולי אפילו כמאיץ מרענן לזוגיות עייפה. והוא יכול, אם נרצה, גם להוות ‘מפתח’ לחשיבה ושיח.

ובהומור קל לסיום, ממשנתו של וודי אלן: "מין משחרר מתחים. אהבה היא מה שגורם להם"… האמנם?

טל’: 052-5054204, מייל: tamarachass@gmail.com