זה בסדר לבכות: מדוע לא כדאי לדכא רגשות של ילדים?

“אל תבכה, אתה ילד גדול”; “תפסיק לכעוס על אחותך הקטנה”; “זה לא יפה לקנא באחיך הגדול” – אלו הם רק כמה דוגמאות למשפטים שהורים נוהגים לומר לילדיהם.
 הצהרות מעין אלו עשויות לגרום לילד ללמוד להדחיק את רגשותיו באופן קבוע, דבר שעלול לפגוע ביכולותיו העתידיות מבחינה רגשית. מדוע אין זה טוב שילד מדחיק רגשות, ומדוע חשוב לתת לו פשוט "להיות" עם הרגש שלו? כמה מהתשובות לפניכם.

לבקש מילד להפסיק לבכות משמע לבקש מילד לעשות משהו שאינו טבעי עבורו. בתור הורים, אנחנו רוצים את הטוב ביותר בשביל הילדים שלנו. אנחנו רוצים שהם יהיו מאושרים ושיהיה להם טוב, ואנחנו עושים את הכל כדי שזה יקרה. אבל הורות אינה יכולה להיות נטולת טעויות, וכך, הורים רבים, מבלי להתכוון, מלמדים את ילדיהם להדחיק רגשות, לברוח מהם, מה שבעתיד יכול ליצור נזק לבריאותו של הילד- הפיזית והנפשית כאחד.

ילדים יודעים לבטא את רגשותיהם, כל עוד לא מלמדים אותם אחרת. ילד יכול לכעוס ולזעום, כאשר לקחו לו משהו שהוא אוהב לשחק איתו מהיד, אבל תוך כמה שניות הכעס יחלוף מעצמו, ויפנה מקומו להנאה ושמחה. הסיבה לכך היא שרגש הוא כמו פרץ של אנרגיה, שמציף את הגוף ועוזב את הגוף ברגע שהאנרגיה התנדפה; וילדים, שהם אותנטיים יותר מאיתנו המבוגרים, מבטאים את האנרגיה הזו ברגע שהיא מציפה את הגוף.

כאשר אנו אומרים לילד לא לבכות, אנחנו בעצם מבקשים ממנו לעשות דבר מה לא טבעי, ו"לעצור" את אותו פרץ אנרגיה שהוא חש (בין אם מדובר בכעס, בעצב, בקנאה וכיוצ"ב). מה שקורה בפועל, כאשר ילד אכן עושה זאת ו"עוצר את הדמעות בגרון" למשל, הוא שהאנרגיה הזו נתקעת בתוך הגוף, ובטווח הרחוק – כאשר לדפוס האנרגיה התקוע הזה נוספים עוד דפוסי אנרגיה רבים כתוצאה מכך שהילד הורגל להדחיק את רגשותיו – יוצרת בגוף מעין חסימה. חסימה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בדמות כאב פיזי, סימפטומים פתולוגיים, שפעת, מחלה או תופעות נפשיות.

הורים יקרים, אל תתנו לרגשות הטבעיים של הילדים לאיים עליכם. בדיק כפי שלא תבקשו מהילד שלכם לעצור את האפצ’י שלו בשיאו, כאשר הוא חייב להתעטש, או להתאפק כשהוא צריך להתפנות לשירותים – כך אין שום סיבה למנוע מהילד לחוש באותו רגע את הרגש שחולף בו כמו גל. רצוי לתת לגל הזה "להישבר" ולאפשר לאנרגיה פשוט להתנדף החוצה מהגוף.

הילד יבכה או יצעק או יתעצבן, אבל כעבור זמן קצר, כאשר ה"רגש" ייגמר (רגשות אינם נמשכים לנצח, הם עולים ומתנדפים) הילד ישוב לסורו ויחזור לענייניו, עם חיוך על הפנים אפילו. כך הילד גם ישכיל לשחרר את רגשותיו באופן טבעי, הוא יפתח חוסן נפשי, וכמה שפחות אירועי חיים קשים "ייחקקו" בגופו בשל אותה אנרגיה של רגש שלא בא לידי הביטוי הנכון בזמן הנכון.

צדו השני של המטבע

למרות כל הנאמר לעיל, יש להבחין בין מצבים בהם הילד מוציא ומבטא את הרגש בצורה בריאה, לבין מצבים בהם הרגשות הופכים לכלי בידיו כדי לשלוט בסביבתו כאוות נפשו. אם הילד סובל ממצבי רוח תכופים או שרגשותיו נוטים להתפרץ יתר על המידה, יש מקום להכניס גם אלמנט של משמעת שיבהיר לילד שלא כל רקיעת רגל וצעקה ייענו בחפץ לב.

עלינו, כהורים, למצוא את האיזון הנכון בין התרת ביטוי של רגשות – לבין צדדיה האחרים של תופעה מבורכת זו. אם אינכם בטוחים אילו גבולות יש להציב לילד, ומתי הבעת הרגש הופכת מלגיטימית לבעייתית – כדאי ורצוי להתייעץ עם בעלי מקצוע בתחומי החינוך, הפסיכולוגיה או העבודה הסוציאלית.

המאמר באדיבות רשת דובדבן – מעונות יום בפיקוח משרד התמ"ת

 

תגובות