ארבע שנים שמעתי, ראיתי, הרחתי, הרגשתי, דיברתי ופעלתי מתוך רגשות אשמה

כשנולדו לי ילדים והפכתי להיות אמא. לקח לי זמן לזהות שהם הגיעו עם תוספת קטנה, שקופה ובלתי נראית. כשנולדו לי ילדים נולדו לי גם רגשות אשם. מאותו הרגע כמעט כל פעולה אותה עשיתי עברה דרך סט הרגשות החדש שלי. אני מניחה שהעובדה שרגשות האשם נולדו ביחד עם הילדים אינה מקרית.

לפני שהפכתי להיות אמא האופן בו ראיתי את העולם היה צר ואנוכי הרבה יותר, מה שהביא אותי אל המחשבה שגם רגשות האשם הם חלק ממנגנון ההישרדות של הטבע, דרכו לוודא שנהיה קשובים אל מי ומה שחי מחוץ אלינו והטבע כדרכו פעמים רבות מלמד אותנו שיעורים דרך כאב.

הפעם בחר הטבע ללמד אותנו שיעור דרך כאבה של הנפש. אני יודעת שיהיו מי שיגידו שרגשות אשם הם רגשות מיותרים ואף הרסניים ומול זה אהיה חייבת לסייג במידת מה מכיוון שזה נכון אבל עדיין מדובר ברגשות טבעיים וכמו רוב הדברים בעולם שלנו, העניין הוא במינונים. אני חושבת שרגשות אשמה מצביעים על האנשים שאנחנו, על רמת הרגישות שלנו. אנשים אשר חפים מהם לחלוטין יהיו לפי דעתי אטומים רגשית לכאבם של אחרים. אני חושבת שרגשות אלו שומרים עלינו אנושיים ודואגים שנעשה את הדבר הנכון כלפיי אחרים גם אם אנחנו נהיה אלו אשר ישלמו את המחיר האישי על כך, הם גורמים לנו להיות פחות אגואיסטים.

להלן מספר עובדות שאולי לא היו ידועות לכם על רגשות אשם:

רגשות אשם מגיעים עם מתג הפעלה, אותו מתג לעיתים חבוי ולעיתים גלוי לעיניי כל.
אצל הורים לילדים המתג בעל רגישות הפעלה גבוהה.
אצל הורים גרושים רגישות המתג בשיאה.
רגשות האשם תופחים מהר וטוב יותר מבצק שמרים בחדר מחומם.
הם מופיעים יותר אצל אלו הראויים להם פחות
כשאתה חש אשם כלפי מישהו אתה נותן לו אישור לתפעל אותך לפי צרכיו.
ישנם אנשים האוחזים בתפקידי מפתח ולהם נגישות גדולה יותר אל מתג ההפעלה שלכם. ( ילדים, בני זוג, בני זוג לשעבר, חמים/ות, החברה הכי טובה, הורים).

אני בחרתי להתגרש, בחירה זו היוותה קרקע פוריה לרגשות אשם. מי שנשא רגשות אלו יודע עד כמה משאם כבד. הרגשתי כנושאת עול גדול ויכולתי לחוש בכובד הזה ממש ברמה הפיזית. כל ההחלטות והפעולות אותן עשיתי עברו דרך אותם רגשות. הרגשתי כל כך אשמה עד כי הייתי בטוחה שלא מגיע לי שאלחם עבור עצמי. קיבלתי את הדין ועשיתי וויתורים מרחיקי לכת מתוך תקווה שהם יעמעמו תחושות קשות אלו.

כשאתה מרגיש אשם אתה שם עצמך בתחתית סדרי העדיפויות ובמקרים קיצוניים אף דואג לקבל עונש על כך.

אחרי הפרידה מהחוקי שלי נכנסתי לזוגיות חדשה, מה שהפך את רגשות האשמה שחשתי לאקטיביים, תוססים ומבעבעים יותר משמפניה. הזוגיות הזו, אחרי שלוש דקות בערך, התבררה כאחת הרסנית במיוחד ועדיין היה בה משהו מנחם מכיוון שחשבתי שלא מגיע לי משהו אחר חוץ מהסבל והכאב הזה. היום במבט מפוכח לאחור אני תוהה האם באופן לא מודע הבאתי את הקשר הזה אל חיי כדי שיוודא שלא אהיה מאושרת?, אולי בחרתי להיות במקום הזה שעשה לי כל כך רע כי הרגשתי שמגיע לי להיענש על הכאב שגרמתי סביבי?

ארבע שנים הייתי אשמה. ארבע שנים שמעתי, ראיתי, הרחתי, הרגשתי, דיברתי ופעלתי מתוך רגשות אשמה. בשבוע האחרון הגיעו אליי לקוחות לשיחות ייעוץ וכולם ללא יוצא מן הכלל ישבו מולי מכווצים תחת משקלם הרב של רגשות אלו. הקשבתי להם בקשב רב מתוך הבנת העול הגדול הרובץ על כתפיהם. ברגע שזיהיתי את המכנה המשותף לכולם הבנתי שהסיבה שהגיעו אליי מהמניעים האלו היא שאינניי נמצאת יותר במקום הזה ולכן יכולה לעזור להם לשחרר ולא לשהות שם יותר.

היום אני מבינה שהבחירה שלי ללכת לא הפכה אותי לאדם שלילי ובוודאי שלא מגיע לי עונש על כך. לילדיי מגיע שתהיה להם אמא מאושרת ושמחה. זהו מודל החיקוי אותו אני בוחרת להעביר אליהם. להמשיך ולהחזיק ברגשות אלו פוגע בי ולכן כפועל יוצא פוגע באנשים הקרובים והאהובים עליי מכל.

מעולם לא פגשתי מישהו אשר החליט לפרק חיי נישואין על סמך גחמה. כל מי שעמד בהחלטה זו יודע כי לפני שהחליט היה עליו לעבור שבעת מדורי גיהנום. אני לא יכולה לחשוב על עונש כבד יותר אותו אפשר להטיל על מי שמרגיש שעליו לקום וללכת ולא משנה מה יהיו הסיבות אשר הובילו אותו להחלטה זו. יש להגיע להבנה שזו אינה פעולה אגואיסטית וחסרת התחשבות אלא רצון אמיתי לחיות חיים מאושרים יותר עבורנו, עבור ילדנו ובסופו של דבר אפילו עבור בן הזוג שלנו. לאחר שלקחנו את החלטה עלינו לשחרר לחלוטין רגשות אלו מכיוון שהם מכלים את כוחותינו והם עושים זאת בשעה בה הם נחוצים לנו יותר מכל.

חברים זה הזמן להפסיק ולהתבוסס ברגשות האשם לעמוד מאחורי ההחלטה אותה לקחתם ולהתייצב מול העולם בטוחים ולא אשמים. זה הזמן להפסיק להתמקד בהרס החיים הקודמים ובמקום להתחיל ולבנות את החיים החדשים בהם בחרתם.

“אכפת לי כל כך מהכל, עד שלא אכפת לי מכלום” – וילאם סארויאן
שנזכה להיות סולחים לעצמנו

שתהיה שבת של שלום
 

תגובות