“התכוונתי לכתוב טור אחר. נשבעת לכם שהתכוונתי לכתוב טור אחר לגמרי”

יום שלישי, בוקר, הילדים אצל הלשעבר, אני מתעוררת בקצב נעים ולא מאיץ אל תוך השקט הזה שאתה פוגש רק כשאתה מתעורר לבד, עם עצמך. אני אוהבת לקום לבד, אני ועצמי בלי כל צורך להסתנכרן עם אף אחד, כשהפעולות היחידות שעליי לעשות הן אלו בהן אני בוחרת.

בחוץ שקט. בדרך כלל, בימים כסדרם, בשעות בוקר אלו המולת הרחוב חודרת ונכנסת פנימה אל תוך חלל הבית. לא היום. היום זהו יום שבתון. היום זהו יום הבוחר.

אני מכינה לי קפה, לוגמת ממנו בזהירות והופכת מאושרת כשאני מגלה שיצא לי מדויק וטעים. זה אולי ישמע קצת טיפשי אבל הימים האלו, בהם הקפה יוצא לי מדויק משמחים אותי כל כך ואני מרגישה שהם כמו מסר אופטימי מהעולם. הכל יהיה בסדר
אני מתיישבת ומדליקה את המחשב. הבוקר שלי מוקדש לכתיבת הטור, אני ניגשת למלאכה בשמחה מכיוון שאני יודעת שהשבוע ילך לי צ’יק צק כי מזה כבר כמה ימים הכל כתוב מסודר וערוך אצלי בתוך הראש. אני עוברת במהרה על המיילים שנכנסו במהלך הלילה ואפילו מרשה לעצמי לביקור קצר בפייסבוק.

צילום: מלכה ניהום

הקיר שלי מלא בפוסטים על הבחירות. אני קוראת אחד ועוד אחד, רואה איך אנשים מגוננים ושומרים בקנאות על הבחירות שלהם, איך כאלו בעלי בחירה זהה, אוטומטית חוברים ומתאגדים עם אנשים שחושבים ובוחרים כמוהם. מזהה כמה כוח זה נותן להם, כוח ושמחה לקיים ולעמוד מאחורי הבחירה שלהם. הביחדנס הזה של הקבוצה שמחזק כל כך את היחיד.

מכיוון שלעיתים צר עולמי כעולם נמלה אני עפה במחשבות אל הבחירות בחיי אותן הייתי חייבת לקבל לגמרי לבדי. נזכרת כמה קשה זה להחליט כשאתה יודע שאחרי ההחלטה אין מנוס והאחריות הבלעדית היא עליך. חשבתי על הבחירות השגויות שעשיתי בחיי. על אלו שעשיתי מתוך בוסר של שנים ותהליכים וגם על כאלו בהן בחרתי מתוך חולשה, עייפות או סתם חוסר רצון לראות את הנכון.
נזכרתי בבחירה הקשה מכולן.

מגיעים אליי אנשים בשלבים שונים של תהליך הפרידה. העייפים והעצובים ביותר הם אלו שעדיין לא החליטו. אני מיד מזהה את מסחטת רגשות האשם הפועלת במיליון כוחות סוס לפחות. תמיד בשנייה הראשונה הלב שלי קופץ, הוא עדיין זוכר, אולי בעצם לעולם לא ישכח את המקום האומלל הזה. אלו רגעים בודדים ביותר שלכל מה שאתה רואה, ישן, חושב ואוכל יש טעם כמו של השאלה מתוך השיר של הקלאש should I stay or should I go"".

זהו מקום אומלל. מקום אומלל ומאוד, מאוד בודד.

יש בעולם שלנו שפע אין סופי של ידע. המון תורות ושיטות נולדו מתוך הצורך שלנו ופותחו כדי לעזור לנו. לא קיים המשבר שאין אדם מקצועי שיכול לעזור לך לעבור אותו ועדיין עליך לעבור אותו בעצמך. אין שאלה שלא תוכל למצוא לה תשובה בגוגל, חוץ מהשאלה השורפת הזו, מה עליי לעשות?. הבחירה האישית זהו המקום הכי אישי, פרטי שאי פעם יהיה לך.

לצערי (וכנראה גם לצערכם), אין לי מתכון סודי שיסמן את התשובה הנכונה עבורכם, אבל יש מספר דברים אותם אוכל להמליץ לכם לעשות במהלך התהליך.

זה נכון שההחלטה היא אישית ואף אחד לא יכול לקבל אותה במקומכם אבל כן חשוב לשים מולכם בשיח ההתייעצות אנשים שיוכלו על ידי שאלת השאלות הנכונות לשקף ולהאיר את המקומות המודחקים וזאת כדי שתוכלו להביט ולראות כל התמונה דרך מבט מפוכח ומהמקום הזה לעשות את הבחירה. אני ממליצה להיעזר באיש מקצוע מכיוון שאנשים קרובים, חכמים ככול שיהיו, מעורבים רגשית ולכן לרוב לא מסוגלים להיות אובייקטיבים.

סעו. קחו את עצמכם וסעו ולא, אין מקום לתירוצים הרגילים של ילדים, עבודה, כסף, הרי ברור שאם חס וחלילה הייתם נדרשים לאשפוז ( כן, כן, בסדר, טפו, טפו, חמסה וכל השאר), הבית, הילדים, הבוס, הכסף, הכל היה מתארגן בהתאם, כולם היו נרתמים למקום הזה, נכון? אז אותו כנ"ל לגביי המשבר. מדובר בהמשך החיים שלכם ושל האהובים עליכם מכל. אז סעו, תתרחקו מכל הסערה. לפעמים אנחנו כל כך מעורבבים שאנחנו כבר לא יודעים לזהות את הרגש הסובייקטיבי שלנו כי הוא כבר לא יכול להתקיים ללא השפיטה של טוב או רע, של בסדר או לא בסדר.

לעיתים דווקא מתוך מידה של התרחקות מההתרחשות עצמה אנחנו מתקרבים אל ההבנה.

ההתלבטויות האלו אל מול החלטה כל כך משמעותית מרגישות כמו מעמסה שלא תמיד מרגישה כאחת אותה אנחנו מסוגלים לשאת, אך יש תמיד לזכור שלרוב הפרטים הקטנים הם אלו המרכבים את התמונה הגדולה ולפעמים דווקא הבחירות הקטנות בחיים הן אלו שמתוות את דרכן של הבחירות הגדולות, המשמעותיות ולכן כשהחיים הופכים מורכבים ואני מרגישה שעול גדול מונח עליי בעקבות החלטה שעליי לקחת אני פונה אל בחירה אחרת, קרובה יותר , זהו רגע בו אני בוחרת להיות טובה אליי. בוחרת לאהוב אותי על כל המורכבות והפיתולים שבי, ללא כל כעס עצמי או שפיטה ויום אחר יום, כל בוקר מחדש אני בוחרת בחירה קטנה אך מדויקת להיות בשמחה וגם אם זו שמחה קטנה וקצרת מועד אני בוחרת בה שוב ושוב כי כשאני מתחברת למקום השמח שבי אני יכולה להחליט, לבחור ואף לעמוד מאחורי ההחלטות המאוד גדולות ומשמעותיות שהחיים מאתגרים אותי בהן.

ובעיקר אסור לשכוח לעולם שהחלק הקשה ביותר הוא חוסר הוודאות וחוסר ההחלטה כי מרגע שנפלה ההחלטה, קשה וכואבת ככל שתהיה מגיע השקט איתו אפשר להתחיל להתאושש, לשקם ולבנות מחדש.

" יתכן שמוסריות תורכב אך ורק מן האומץ לקבל החלטה" – ליאון בלום
שנזכה ללמוד מכל ההחלטות
שתהיה שבת של שלום

תגובות