באביב הזה היא לא רוצה להיות שייכת לאף אחד

האביב הזה מביא אליי כל כך הרבה ריחות וצבעים ותחושות והכל כל מוכר ועדיין מרגיש כמו פעם ראשונה. האביב הזה הביא אליי את הסיפור הזה שנולד ביחד עם חמסין שיש בו גם קרירות ויום של קצת שמח קצת עצוב.

שרון מחוברת אל עונות השנה . כל עונה עם האנרגיה שהיא מביאה יוצרת אותה שונה.

הקיץ מעיר אותה אל שמחה, אל השמש שהיא תמיד אהובתה, אפילו בימים בהם היא נשרפת לתוכה. וגם אם מעומקם של דברים עולים ושבים בה גלים של עצבות, היא לא דואגת אף לא לדקה כי היא כבר למדה שתמיד מול שקיעה נשטפים הם ממנה אל תוך הכחול הנקי של הים.

הסתיו מוצא אותה עם הבטחה לאהבה ואל מול שריקותיו במסגרת חלונה הופכת היא נוגה ושקטה. וכשצבעיי השלכת שלו לוחשים לה הבטחה לביחד עם טעם של בדד, שרון מתכסה ברדיד של עצבות וכמיהה.

בחורף היא סוגרת, נעולה. מגיפה את תריסי נפשה מתבוננת בסערות ליבה טרם שככה.
השנים שהיו לה מורה נאמן לימדו אותה שכל זמן נושא אליה את ברכתו ומכיוון שאין לה אל מול דקותיו אף לא קול אחד עם משקל והשפעה הבינה שרון שעדיף יהיה לה אם תקבל את עונות השנה לחיקה.

חורף, קיץ, סתיו והיא מופת לדוגמא מעולה, שרון היא מה שנקרא ילדה טובה.
אצלה בפנים הכל מסודר בקופסאות מתאימות ממוין לפי האלף בית.
בבית הספר, בצבא, באוניברסיטה, תמיד הייתה בסדר. מתנהגת כשורה.

כל השנה היא שחקנית מנוסה, משננת את הטקסט, מבטאת כל הברה. שרון חיה על במה.
קמה כל בוקר לעבודה, מתלבשת נכון ואוכלת לאט, שומרת על טיימינג וגם על גזרה. משלמת בזמן, דופקת חשבון, אף פעם לא שוכחת תרומה ולנפח בלון ביום ההולדת של הילדה.

היא מחייכת לציפי השכנה ושואלת את גלית מהמשרד מה שלומה, אפילו שהיא סתם זונה.
חורף, קיץ, סתיו. שרון לא יורדת מהפסים ולעולם לא שוברת את הכללים.
עד שמגיע האביב.

זה מתחיל בעקצוץ קטן בקצוות. כזה שמהר מאוד מרגיש כמו צרות וכל הגוף שלה מסרב לשבת למנוחה והמחשבות שלה קופצות ולא מרשות לה לסגור אף פינה

כשהוא כבר בתוכה, האביב, היא לוקחת נשימה עמוקה. לוקחת נשימה ארוכה ואז עוצרת אותה פנימה לתוכה, מנסה לעבות את משקלה הסגולי כדי שלא תפרח כמו בלון של הליום ותעוף רחוק, רחוק.

באביב הטבע נכנס לה לוורידים, הפריחה מדגדגת לה עמוק בתוך הנימים. האביב זה הזמן בו כל עונות מתחברות לה בלב ועושות לה מנגינה.
באביב היא כבר לא מסכימה.

היא לא רוצה להיות של שום דבר. באביב הזה היא לא רוצה להיות שייכת לאף אחד.
זהו היא חושבת, עכשיו זה יקרה. מהיום כבר לא אכפת לה. היא תקרא למשב של רוח שיגיע ממזרח וירשה לה להיות בתוכו גרגר נודד, בנו של היקום.

באביב הזה היא תצרח בכל הכוח. היא תרוץ הכי רחוק ותאהב הכי עמוק. תשים על גבה תרמיל עם אפס מסקנות ותצא למרחבים כמו הומלס ערירי לחבל ארץ, האבודה כמעט כמו הילדה הקטנה שגרה לה עמוק בתוך הנשמה.
באביב הזה זה יקרה היא מחייכת שמחה.

סליחה, גברת, גברת, סליחה, את צריכה להתעורר, הרכבת כבר מזמן הגיעה אל התחנה.
שרון מזדקפת במהרה מיישרת את שמלתה. אוי היא ממלמלת במבוכה מציצה בשעונה ומחסירה פעימה.
שיט אני מאחרת לפגישה.

"זה הוא הזמן זה היום זה הרגע
החופש קורא לי מכל הכבישים
זה הוא הזמן זה היום זה הרגע
החופש קורא לי לצאת לחיים חדשים" – יעקב גלעד

שנזכה לתת לאביב לעטוף אותנו מכל עבר
שתהיה שבת של שלום

תגובות