יש לי שריטה עם חגים

יש לי שריטה עם חגים. מודה. מאז שאני זוכרת את עצמי כל חג מביא אליי תחושה מורכבת. תחושה שמאז הגירושין הפכה מורכבת יותר. בשנים האחרונות במקום לנסות ולהילחם בתחושות אלו ועל ידי כך להנכיח אותם בחיי אני בוחרת להיות בהתבוננות וצפייה על הדברים שצפים ועולים בי בהתאם לאנרגיה שכל חג מביא עמו.

החגים שלנו הם זמן עמוק ברמה הרוחנית, כל חג מביא איתו מקום אחר וחדש לעשייה רוחנית, עשייה שמגובה במנהגים, מנהגים שלפי עניות דעתי נועדו כדי לחבר אותנו דרך הפרקטיקה אל הרוח. ראש השנה מביא את המקום הצופה אל ההתחלות החדשות אותן אנו בוחרים להכניס אל חיינו. יום כיפור זהו זמן של חשבון נפש, זיהוי הטעויות וניקוי עמוק שלהן דרך קבלה וסליחה. פורים זהו זמן לעשייה מול השמחה שבחיינו ובחירה (שהיא לא תמיד פשוטה), לחיות דרכה ואילו פסח זהו זמן של ניקיון.

בעוד הרבה אנשים פונים אל הניקיון והשיפוץ של הסביבה הפיזית בה הם גרים אני בוחרת להיכנס אל תוך נפשי לנקות ולבער מתוכי את החמץ. את הדברים המיותרים, הישנים, אלו שהחמיצו בתוכי.

אחרי החורף בו סגרתי את החלונות והתכנסתי פנימה מגיע האביב המבקש ממני לשוב ולפתוח. כדי לפתוח את החלונות עליי לנקות את האבק שהצטבר עליהם במהלך החורף. בחוץ השמש זורחת והאוויר חוזר להיות שקוף אך כדי לראות בהיר וצלול עליי קודם לנקות .
"הבא להיטהר, מסייעים בידו", זהו בעיניי אחד המשפטים הכי אופטימיים שיש. זהו זמן של ניקיון פנימי עמוק ומי שבוחר להתחיל במלאכת הביעור הפנימית, האישית, הפרטית כל האנרגיה מסביב נרתמת ובאה לעזרתו. אם אחפש את הדוגמא היומיומית ביותר משול הדבר בעיניי לניקיון עם עוד שלוש עוזרות בית או לגמרי לבד. האביב זהו זמן בו יש אין ספור עוזרות בית רוחניות המחכות לנו שרק נבקש את עזרתן והן יגיעו בשמחה ואהבה.

אנחנו יושבים בליל הסדר ומספרים על יציאת מצרים, על העבדים שהיינו ומבלי להטיל ספק כזה או אחר בסיפורי התנ"ך, אני בוחרת להתבונן לעומקם של הדברים הפרטיים שלי כאינדיבידואל. בשנים האחרונות יום אחר יום אני יוצאת עוד קצת מהמצרים הפרטית שלי, זו שיש לכולנו.

בשינוי קטן של האותיות הופכת מצרים להיות מיצרים. זוהי הזדמנות להתבונן ולזהות את המקומות בהם אנחנו מצרים את עצמנו כדי להתאים, כדי להיות בסדר עם העולם, להתאים את הגודל שלנו לנוחיותם של האחרים. למדתי גם לראות שהעבדות קיימת גם היום ולא רק אצל השכנים, אלא ממש אצלי. גיליתי שגם אני עבד ואפילו מבחירה. אני עבד נאמן לעבר שלי, לדפוסים שלי. משרתת אותם בדבקות ועושה זאת כבר שנים רבות במסירות רבה. הניקיון שמביא איתו האביב הזה הוא האפשרות ליציאת מצרים פרטית והשתחררות מן העבדות הפנימית. זו שאנחנו ואנחנו בלבד כופים על עצמנו.

נכון אי אפשר לנקות הכל במכה והרבה פעמים הלכלוך חוזר שוב ושוב אבל הבשורות הטובות הן שגם האביב חוזר כל פעם מחדש ואיתו חג הסדר הזה. שנה אחר שנה אנחנו זוכים עוד קצת להיות בני חורין וזאת אם רק נסכים להפשיל שרוולים, לא להתעצל ולהכנס בראב רבו של הניקיון, כי כולנו מכירים את הסיפוק האדיר שיש בלהיות בערב חג כשהכל מסביב נקי, מאיר ומלא באהבה.

ועוד משהו קטן, החגים הם ללא ספק זמן שמזמן חיכוכים ועימותים. כולם נערכים לחמש השעות הממוקדות האלו כמו לשדה קרב. אחים, אחייניות, דודים, גיסות, חמים, הורים, כלות, כולם לובשים שחפ"ץ ויוצאים לשדה הקרב מונחים על ידי תחושת שליחות נעלה שהם ורק הם יגנו על מולדתם האהובה, זאת הקרויה: "אצל מי חוגגים השנה ומי יגיד את המילה האחרונה" ובמלחמה כמו במלחמה הכל, אבל הכל מותר.

זהו זמן בהם כל האהבה, הנימוסים, הכבוד, ההתחשבות והסולידריות נזרקים לפח והופכים באופן אוטומטי למחנות. המחנה שלי והמחנה של זה שצריך לחסל.

ערב חג הפסח הוא בעייני ההוכחה גדולה ביותר לחוש ההומור המפותח שיש לאלוהים. הוא שם אותנו, מגוון רחב של אנשים, בעלי אינטרסים שונים, לעיתים מנוגדים, סביבי שולחן המשול לסיר לחץ רותח לבושים במיטב המחלצות והחיוכים המפוברקים, תחת ציווי להנות וקרא לערב הכאוטי הזה ליל סדר. אם זאת לא בדיחה מעולה, על חשבוננו, אני כנראה לא מבינה כלום בחוש הומור.

אבל מכיוון שאחרי הכל אלוהים הוא אלוהים אז גם מאחורי הבדיחה הזו מסתתרת משמעות עמוקה יותר. אם ניקח את המילה פסח ונפרק אותה נקבל פה – סח. זהו זמן בו עלינו לשים לב, למרות העובדה שכפו עלינו את סיר הלחץ המשפחתי הזה על מה שאומר הפה שלנו בדיוק במקום הקשה הזה, זאת אומרת שאם אתה מסתכל על הדודה של אשתך ורואה שעם הישבן שגידלה בחודשים האחרונים היא נראית כמו מזוודת טורלי תתאמץ לסתום את הלוע ודווקא לראות ואף להחמיא לה עליה.

או על העובדה שהיא היחידה שהכינה אוכל אותו אתה מוכן לאכול ואם את מסתכלת על הגיסה שלך מחמיאה לחמותך על השמלה החדשה שלה חמש דקות אחרי ששאלה אותך בסלידה מה זה הסמרטוט הזה שדינה לובשת, תבחרי בכח לראות ולהחמיא לה על העבודה החדשה שקיבלה ועושה בה חייל.

שימו לב מה אומר הפה שלכם. לפחות בערב החג ואם תצליחו להתאפק תבואו על שכרכם כי אחר כך בלילה במיטה תוכלו לשכב ליד החוקיים שלכם ולטנף על כולם בסולידריות זוגית, וכן אנחנו הגרושים נטולי הזוגיות נצטרך ללכת לישון עם בטן מלאה תרתי משמע.

עונת האביב היא הזמן בשנה, כאשר קיץ בשמש וחורף בצל – צ’ארלס דיקנס
ניפגש שבוע הבא ואנחנו בני חורין, באופן יחסי
שתהיה שבת של שלום וחג של שמחה

תגובות