השופט מיכאל קרשן גזר חודש וחצי מאסר בפועל על קבלן עבודות עפר שהודה בעובדות כתב אישום מתוקן בביצוע אחת עשרה עבירות של אי הגשת דוח תקופתי במועד למע”מ. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם הינו עוסק בעבודות עפר ורשום כעוסק מורשה לחוק מע”מ. הנאשם הגיש באיחור אחד עשר דוחות תקופתיים: שני דוחות בשנת 2011, ארבעה בשנת 2012 וחמישה בשנת 2014. הנאשם איחר בהגשת דוחותיו למע”מ, פעמים מספר חודשים פעמים מספר שנים. סכומי המס ששולמו בסופו של דבר באיחור הסתכמו בכ-90,000 ₪. לחובתו של הנאשם הרשעה קודמת אחת בארבע עשרה עבירות של אי הגשה במועד של דוח תקופתי למע”מ, בגינה נדון ביום 26.10.2013, בין היתר, למאסר על-תנאי בן שבעה חודשים.
השופט נימק את גזר הדין:” לא השתכנעתי כי הנאשם שלפניי ראוי להתחשבות מרבית, הנאשם הוא אדם שהורשע בעבר בפלילים ואף בעבירות מס, וזמן קצר ביותר לאחר הרשעתו הקודמת בארבע עשרה עבירות של אי הגשת דוח במועד לרשויות מע”מ, חזר וביצע את העבירות מושא כתב האישום הנוכחי. אמנם נראה כי הנאשם התקשה לקיים את עסקו, אך כידוע אין ולא כלום בין מצב כלכלי זה לבין הגשת דוחות במועד למע”מ. אפשר לומר כי המצב אליו נקלע הנאשם הוא במידה רבה באשמתו. יתרה מכך, יש לקבל את עמדת המדינה כי העבירה של אי הגשת דוח במועד אמנם מצויה ברף נמוך יחסית במדרג עבירות המס, אולם בביצוען משבש עבריין המס את שיטת הגבייה, מונע פיקוח של רשויות המס ופוגע באינטרס הציבורי-חברתי של דיווח מלא לצורך גביית מס אפקטיבית ונשיאה שוויונית בנטל המס, ומעבר לכך – אי דיווח במועד למע”מ משמעו הימנעות מהעברת הכספים שהנאשם גבה מלקוחותיו כשלוח של רשות המס וכזרועה הארוכה, והותרתם ברשותו. כאשר התברר כי הנאשם ממשיך לבצע עבירות גם לאחר הרשעתו הקודמת, פנה אליו ב”כ המאשימה, בכתב ועל-פה והזהירו כי אם לא יסדיר את ענייניו יעמוד לפני שוקת שבורה. הנאשם בא לפגישה במשרדי מע”מ, אמר שהולך להסדיר את החוב, אך לא עשה דבר. בדלית ברירה הוגש כתב האישום, וגם אז, מתוך מודעות לקושי שעלול להתעורר בנדון, אושר לנאשם הסדר תשלומים שהיה מביא לביטול כתב האישום והמרתו בקנס מינהלי, אך הנאשם לא עמד בהסדר התשלומים. אני גוזר אפוא על הנאשם את העונשים הבאים:
- מאסר בפועל בן 45 יום. אני מפעיל נגד הנאשם את המאסר על-תנאי חב ההפעלה בן שבעת החודשים שגזר עליו בית משפט זה (השופט גולדס), בחופף. סך הכול ירצה אפוא הנאשם עונש מאסר בפועל בן שבעה חודשים. מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים, והתנאי הוא כי בתקופה בת שלוש שנים מיום שחרורו לא יעבור עבירה בה הורשע. קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישתלם בעשרה תשלומים חודשיים, שוים ורצופים, החל ביום 1.7.2017. אני מפעיל את ההתחייבות בסך 15,000 ₪ עליה חתם הנאשם במסגרת גזר הדין תע/1. סכום ההתחייבות ישולם בעשרה תשלומים חודשיים, שוים ורצופים, החל ביום 1.7.2017.
בסופו של יום הורשע הנאשם בענייננו בעבירות של אי הגשת דוח בלבד, הדוחות הוגשו והמס שולם עוד טרם הגשת כתב האישום. רמת הענישה הנוהגת במקרים מעין אלה היא של מאסר על-תנאי, במקרה שמדובר בהרשעה ראשונה, ואם הנאשם כבר חטא בעבר בסוג זה של עבירות – מוחמרת לרוב הענישה עד לכדי מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות, גם אם מתעורר הצורך להפעיל מאסר על-תנאי. לא היה מנוס אלא לשלוח את הנאשם לרצות עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח. תוצאה זו איננה צודקת בעיניי בנסיבות העניין, ולא ראיתי כיצד הפתרון לכך יכול להימצא במסגרת גזירת הדין”.
