הצוער עוז שרגא (20) מכפר סבא עתיד לעמוד בשבוע הבא על רחבת המסדרים, לקבל את דרגות הקצונה ולהפוך לקצין תותחנים. בראיון מיוחד ובלעדי לאתר השרון פוסט הוא מספר על הדרך:
עוז בן ה-20 נולד והתחנך בכפר סבא, למד בבית הספר תורה ומדע בעיר, וכלל לא חשב בהתחלה מה יעשה בצבא. “לקראת הגיוס החברים התחילו לדבר על הצבא. אבי היה חובש קרבי בתותחנים במלחמת יום כיפור, וידעתי שזו העדיפות הראשונה שלי”, הוא מספר ומוסיף: “זו סגירת המעגל שלי. המלחמה לא הייתה פשוטה עבור אבי ובהתחלה לא היה לו קל עם זה שאני ממשיך את דרכו”.
בסופו של דבר, באוגוסט 2015 עוז התגייס לחיל התותחנים, עשה טירונות ואימון מתקדם אבל לא הכל הלך כפי שציפה: “בהתחלה היו לי קשיי הסתגלות לצבא, בחודש הראשון קיבלתי הלם וסטירה מצלצלת. בבית ההורים מטפחים ומפנקים אותי, אז הגעתי לצבא, יצאתי מהבית וההלם התחיל. לסגור שבת או להיות בשטח, אלה דברים שמצד אחד היו לי קשים, אבל מצד שני חיזקו אותי. גם למשפחה היה לא פשוט שפתאום אני כבר לא נמצא בבית ונמצא בהכשרה של לוחם קרבי. המפקדים שלי זיהו את הפוטנציאל שלי שאני כן יכול להיות לוחם. זה התבטא בכך שהמפקד הישיר שלי זימן אותי לשיחה אישית או אמר לי ‘בוא נשב, איך אתה מרגיש, מה הולך איתך?’, הוא באמת גורם מרכזי שעזר לי להשתלב כלוחם בחיל ואני מעריך אותו על כך. משהו שחיזק אותי מאוד הוא שנוצרת חברות ומשפחתיות ברמת הפלוגה – לכולם יש את הקשיים וכל אחד לוקח את זה לצורה שונה, אבל במשפחה עוברים הכל יחד ואפילו התחלתי להנות מהטירונות, לקראת סוף הטירונות שיניתי גישה, הבנתי שזו ההחלטה שלי וזה חשוב לי, מה שאני רוצה לעשות עם עצמי, והבנתי שאני נשאר במסלול שלי. סיימתי לבסוף את הטירונות והאימון המתקדם ויצאתי הקצאה ישירה לקורס מפקדים בבסיס שבטה, בסיס האימון של חיל התותחנים. הקורס נמשך ארבעה חודשים, סיימתי בהצלחה ושובצתי כמפקד בגדוד ‘רשף’, בסוללה מבצעית. זו הייתה תקופה משמעותית עבורי, עברתי 8 חודשים בתור מפקד, עשיתי קווים ואימונים, צברתי בטחון וזה תרם לי גם ברמה האישית. הייתה לי תחושת סיפוק רבה, אהבתי לפקד על החיילים ולהיות אחראי עליהם, לתת בשבילם בכל דבר. ידעתי שאני תורם מעצמי הרבה, והקשיים שחוויתי לפעמים היו כלום לעומת תחושת הסיפוק שהייתה לי”.
הדרך לבה”ד 1 כבר הייתה סלולה: “במהלך שמונת החודשים שעשיתי בתור מפקד היו הרבה רצונות ואילוצים מהמג”ד שאני אצא לקצונה. מצד אחד, כן רציתי להתקדם ולעשות את התפקיד שלי במסגרת יותר גדולה, ידעתי שיש עוד דברים שאני יכול לתרום ולהוביל הלאה, למשש את הפוטנציאל שלי בצורה טובה, אבל הרגשתי שאני עדיין לא סגור על זה. לצאת לקצונה זו לא החלטה של רגע. רציתי גם להתייעץ עם ההורים וידעתי שאני רוצה לתת מעצמי למען המדינה. אז אחרי שמונה חודשים יצאתי לרגילה, היה לי זמן לחשוב עם עצמי ואז הבנתי שאני יכול לעשות את המהלך הזה”. בסופו של דבר עוז יצא להכנה לקצונה, והגיע לבה”ד 1, בית הספר לקצינים, בחודש אפריל האחרון. “ארבעת החודשים הראשונים בבה”ד 1 היו משמעותיים עבורי. בקורס הקצינים כולם נפגשים, אנחנו עם יחידות קרביות אחרות ורואים איך הדברים עובדים יחד, איך הצבא הגדול עובד. בשלב הראשון למדנו מה זה בעצם להיות קצין. בסוף השלב הזה קיבלתי סיכת מ”מ והמשכתי להשלמת קצונה בשבטה, ההשלמה החילית של התותחנים. בשלב הזה נוגעים בפן של ‘אני בתור תותחן’, וזו הייתה אחת התקופות הכי טובות שהיו לי בשירות. כל החברים שהיו איתי היו עם רצון לתת מעבר, כולם עם תחושת שליחות לתת למדינה. למדתי מכל אחד מהם המון – גם לשירות הצבאי וגם לחיים האישיים”.
כאמור, בעוד כשבוע עוז עתיד לעלות על רחבת המסדרים בבית הספר לקצינים, בה”ד 1, ולקבל את דרגות הסג”ם. בינתיים יש לו מסר למתגייסים: “חשוב להבי שההתחלה היא קושי בפני עצמה, אני אומר את זה בתור אחד שחווה את זה. צצות מחשבות של ‘אולי לא מתאים לי להיות לוחם?’ המרחק מהבית הוא קשה, זה לעשות משהו שלא עברת אף פעם דבר דומה אליו. להבין שהדברים האלה עוברים ולבוא עם ראש פתוח, להכיר עולם חדש שמשפיע גם על השירות עצמו וגם על האזרחות בעתיד. מדובר בתחושת סיפוק עצומה. תמיד תזכרו שזו התקופה הכי משמעותית בחיים, והחברים שמכירים בצבא הם חברים לכל החיים. המיוחד בחיל שלנו הוא תחושת המשפחתיות החזקה. תמיד תזכרו שחיל התותחנים הוא חיל מספר 1, אנחנו מגנים על המדינה הלכה למעשה, והארטילריה שלנו היא נדבך חשוב ומשפיע בשדה הקרב”.
