וידוי מפתיע של האם על בגידה, הוליד ספר השופך אור על הפרשיה הכאובה של קבוצת גבעות זייד.
“תמיד חשבתי שבמשפחתנו אין שלדים בארון, עד שבא וידוייה המפתיע של אמי וטרף את הקלפים” כך מספרת מיכל זהבי, שסיפרה “לבד על הגבעה” יצא לאור בימים אלה.
הזרז לכתיבת הספר היה לדבריה ניסיון ההתאבדות של אביה הקשיש, שמאס בחייו וניסה לסיימם בבליעת כדורי שינה. ניסיונו לא צלח והוא הובהל לבית החולים.
באותו לילה באה זהבי לשהות עם אמה וגילתה על שולחנו של האב מכתב פרידה שכתב ובו הוא מסביר את החלטתו. במכתב המופנה ל”אשתי האהובה” הוא מתנצל על הצער שהוא עתיד לגרום למשפחה, ומודה לאשתו על השנים הרבות שעברו ביחד.
למקרא המכתב, מספרת זהבי, פרצה האם בזעקות שבר והאשימה את עצמה במעשהו של האב, טענה שהוא מנסה להתנקם בה, לשאלת הבת על מה, גילתה לה סוד משפחתי שלא הייתה מודעת לקיומו, כי בהיות הוריה צעירים בקבוצת גבעות זייד שבה התגוררו בשנות הארבעים, קיימה מערכת יחסים עם חבר מהקבוצה, בזמן שבעלה לקח חלק במלחמת העצמאות. המעשה הביא לקרע בין הוריה של מיכל, שהיתה אז ילדה בת שלוש. האב עזב את הבית וחזר לקבוצה רק אחרי מספר חודשים.
מכתבי ההורים זה לזו שהתגלו לאחר מותם, שפכו אור לא רק על פרשת הבגידה, אלא גם על המצב המייאש וחסר התקווה שבו הייתה נתונה קבוצת גבעות זייד, קבוצה שהופלתה לרעה על ידי המוסדות המיישבים, ובסופו של דבר התפרקה.
בעקבות אותו לילה, עלו אצל זהבי שאלות, לגבי השפעת הבגידה של האם על חייהם בקבוצה ועל החלטתם לעזוב אותה, שהתחזקו עם פטירת ההורים, כאשר גילתה בעיזבונם קלסר ובו מכתבים שהוחלפו בין הוריה, חלקם מתקופת החיזור שלהם, לפני הולדתה, ואחרים מתקופה מאוחרת יותר, כשכבר הייתה בת שלוש, מהם עולה הד לפרשת הבגידה הכואבת. ותחינתה החוזרת ונשנית של האם לאב שיסלח לה ויחזור הביתה. בין היתר מביאים המכתבים גם עדויות למצב הקשה שבו הייתה שרויה הקבוצה הצעירה, שהתבטא אפילו בצורה קיצונית של התאבדויות מיאוש של כמה חברים.
זהבי מספרת, כי לאורך נעוריה ובגרותה לא העסיקה אותה במיוחד השאלה, מדוע עזבו הוריה את גבעות זייד לאחר עשר שנים שבהן השקיעו דם ויזע חשוב בהקמתה, ומדוע, מספר שנים אחר כך, התפרקה הקבוצה וחבריה נפוצו לכל עבר. בשעתו סיפק לה אביה הסבר חלקי, כי הקבוצה התפרקה עקב בעיות חברתיות. רק לאחר פטירת ההורים עלו בה שאלות, שעליהן כבר לא יכלה, מן הסתם, לקבל מהם תשובה. בעקבות שאלות אלו יצאה למסע מרתק בעקבות הפרשיה הלא-ידועה של קבוצת גבעות זייד, שנוסדה בתחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת על גבעות שיח אבריק, לזכרו של השומר האגדי אלכסנדר זייד. הקבוצה, שהוקמה על ידי בניו של זייד, ניהלה מלחמת קיום מרה וחסרת תקווה, בעיקר בשל חוסר הגיבוי של המוסדות המיישבים, שמקורו בין היתר בסכסוך אישי בין השומר אלכסנדר זייד וראשי הקרן הקיימת, שהביא לפיטוריו של השומר.
“לבד על הגבעה” הינו רומן,המשלב את הסיפור על מערכת היחסים של מרים ודן, על רקע מלחמת הקיום המרה של הקבוצה וחבריה. הוא מתבסס על אירועים אמתיים שאירעו בתקופת מלחמת העולם, תקופת המנדט וקום המדינה. שמו מבטא את תחושת הבדידות והמלחמה על הזוגיות של שני גיבוריו, כמו גם מלחמת ההישרדות שניהלה הקבוצה ללא הצלחה.
נולדה בקבוצת גבעות זייד
מיכל זהבי נולדה בקבוצת גבעות זייד ב-1945, לאמה מרים, שנולדה בגרמניה ועלתה לארץ כנערה עם עליית הנוער ב-1940 , ולאביה, דן שנמלט מפראג עיר הולדתו ב-1938, עם כניסת הנאצים אליה ועלה באניית מעפילים.
קבוצת גבעות זייד, שאליה הגיעו השניים, כל אחד בנפרד עם קבוצת הכשרה, ובה בנו את ביתם, נוסדה בתחילת שנות הארבעים לזכרו של השומר אלכסנדר זייד שנהרג ב-1938 מכדור ערבי, והיה ממונה השמירה מטעם הקרן הקרן הקיימת על אדמות קוסקוס-טבעון, שנמצאו בסמיכות לקרית עמל, ובהם התגוררו שבטי בדווים.
כבסיס לקבוצה, שימש המשק הפרטי הלא-גדול של משפחת זייד, (זהו מקרה יחיד במינו בתולדות ההתיישבות בארץ, שמשק פרטי משמש כבסיס לקבוצה חקלאית) המשק שכן בסמוך לעתיקות העיר בית שערים, וזו הסיבה שכמות הקרקע שעמדה לרשות הקבוצה הייתה קטנה יחסית ולא טובה לחקלאות. בסופו של דבר נאלצו אנשיה לעקור לגבעה סמוכה.
קיפוח וחוסר גיבוי לקבוצה
זהבי, כילדה קטנה שגדלה בלינה השיתופית, לא הבינה, מן הסתם ,את הבעיות והתנאים הקשים שעימם התמודדו הוריה וחבריהם. הקבוצה חסרת המזל קופחה לאורך כל השנים, ולא זכתה לגיבוי של ממש מטעם המוסדות המיישבים, כמו שזכו לו קיבוצים ומושבים אחרים. הן בסיוע כספי והן בתוספת אדמות חקלאיות, שהיו יכולות “לישר את לה את הגב.” מלחמת ההישרדות שלה מתבטאת בזיכרונות שכתב דן אביה, ששימש, בין היתר, כמנהל החשבונות של הקבוצה, והיה אחד מעמודי התווך שלה.
את שנותיה הראשונות של הקבוצה אפיינו גם בעיות חברתיות וחילוקי דעות בין הוותיקים לחדשים, שהלכו והעמיקו עם הצטרפותם של פליטי שואה. באחת הפעמים הוזמן שמעון פרסקי (פרס) אז מזכיר הנוער העובד, לשמש כמפשר במחלוקות, וערר זעם כשהתנבא כי הקבוצה לא תשרוד זמן רב.
השומר אלכסנדר זייד פוטר מעבודתו
אחת הסיבות להתייחסות לה זכתה הקבוצה מצד המוסדות, הייתה העובדה, כי הישוב הצעיר לא השתייך לשום פלג פוליטי, והייתה גם סיבה היסטורית הקשורה לפרשה הלא-ידועה של פיטוריו של אלכסנדר זייד מעבודתו כשומר על ידי יוסף וייץ, הממונה הישיר עליו מטעם הקרן הקיימת, זייד פוטר על ידי וייץ, לאחר שפנה אליו וביקש לשכור שומר יהודי נוסף לסייע לו, ונענה בשלילה. זייד לא השלים עם התשובה השלילית, ופנה ישירות למנכ”ל הקרן הקיימת, מנחם אוסישקין, ובכך עקף את הממונה הישיר עליו. כתוצאה מכך החליט וייץ הזועם לפטר את זייד, והמשפחה נותרה ללא מקור פרנסה, עד שבהתערבות כמה ממנהיגי הישוב, הועברה המשרה לבנו הבכור של זייד. אך מתברר, כי וייץ לא שכח ולא סלח, וסרב בעיקשות לאורך כל שהות קיומה של הקבוצה, לסייע לה בתוספת אדמות חקלאיות.
עם קום המדינה, בהיותה של זהבי בת שלוש, התגייס דן לצה”ל ולקח חלק במלחמת השחרור, בין היתר במבצע ההשתלטות על המושבה הגרמנית ולדהיים, ובכיבוש אילת, באחת החופשות מהצבא נתגלה לו כי רעייתו ניהלה מערכת יחסים עם חבר מהקבוצה. הגילוי יצר קרע עמוק בין השניים ודן נעדר מן הקבוצה תקופה של מספר חודשים.
זמן קצר אחרי שחרורו של האב מהצבא ב-,1950 בהיות מיכל בת ארבע וחצי, עקרה המשפחה למושב. אם לפרשת הבגידה היה חלק בהחלטה זו – על כך אין לזהבי תשובה ברורה.
כתיבה מגיל צעיר
מיכל זהבי מתגוררת בכפר סבא 43 שנים. היא נשואה, אם לשתי בנות וסבתא לששה נכדים. עוסקת בכתיבה ואמנות.
במשך קרוב לשלושים שנה עבדה כעיתונאית, תחילה ככתבת פרילנס ב”דבר” ו”מעריב” ואחר כך , במשך 24 שנים כעורכת הירחון הפנימי של חברת החשמל. מאחוריה מספר ספרי ילדים, ששניים מהם יצאו בהוצאת ספרית פועלים.
בכתיבה החלה זהבי בגיל צעיר. בהיותה בת 13-14 זכתה במספר פרסים בתחרויות כתיבת חיבורים שארגנו עיתוני הילדים דאז. על חיבורה “התחביב שלי” זכתה בפרס הראשון – מצלמה, שאותה קיבלה בטקס חגיגי שהתקיים באולם ימק”א בירושלים, מידיו של סופר הילדים אוריאל אופק. האירוע זכור לה כאחד המרגשים בחייה.
את תחילת הקריירה העיתונאית שלה היא חבה, כך היא מספרת, לסופר רם אורן, שהיה המדריך שלה בקורס עיתונאות במכללה לתקשורת המונים, וסייע לה אחר כך להשתלב במשרד דובר החשמל כעורכת העיתון הפנימי.
בכתיבת פרוזה ספרותית החלה במקביל לעבודה העתונאית. באמצע שנות התשעים הצטרפה לחוג היוצרים של השרון, שמרכזו בכפר סבא, שהעניק לה דחיפה חזקה ליצירה ספרותית ואמנותית. כיום היא מנהלת את חוג היוצרים בשיתוף עם עמיתה.
זהבי, שלמדה גרפיקה ב”בצלאל” היא גם אמנית פעילה, חברה בעמותת “אמן בעירו” בכפר סבא.
ספריה שיצאו לאור
לכתיבת הרומן “לבד על הגבעה” קדמה כתיבתם של כמה ספרי ילדים שאותם גם איירה, ביניהם “סיפורים לשחף”, “לי צ’ונג והדרקון הנורא” “הליצן שלא ידע להצחיק”. הספרים “הפילה בלה חסרת המזל” ו-תעלומת הג’ירף הננסי” יצאו בהוצאת ספריית פועלים, ולוו גם הם באיורים שנעשו על ידי המחברת.
“לבד על הגבעה”, רומן הביכורים של מיכל זהבי, נכתב במהלך שלוש שנים ולווה בתחקיר מעמיק ומרתק, במסגרתו נפגשה זהבי עם חברים לקבוצה של הוריה, כולל בני משפחתו של אלכסנדר זייד, שמהם שמעה עדויות על החיים בקבוצה, היא נעזרה בזיכרונות הוריה, במכתביהם, ובמסמכים מארכיון הקבוצה שאותו קיבלה מבית יגאל אלון בקיבוץ גינוסר.
הספר הוא שילוב של דמיון ואירועים הסטורים שהתרחשו בתקופת טרום הקמת המדינה ובימיה הראשונים.
הספר יצא במהדורה אלקטרונית בהוצאת אי-פבליש וניתן לרכוש אותו בחנויות הספרים המקוונות במחיר 37 שקלים. את הספר המודפס ניתן לרכוש ישירות מהמחברת מיכל זהבי
מיכל זהבי האתר
