הכל התחיל ממשפט אחד שהפיל אצלנו את האסימון ושינה את שיטת החינוך של בננו: “אמא, אני ילד של חופש, נולדתי ב30.6 בדיוק ביום האחרון ללימודים”. כך מספרת עינב, אמו של סער ל – 
, אחרי 3 חודשים בהם סער לומד בחינוך ביתי.
“תמיד הרגשנו שלסער חשיבה יצירתית ומחוץ לקופסא, כל מה שהוא עושה נעשה בדרך יצירתית- אם זה באהבתו לציור, בישול, תאטרון או ניסויים מדעיים. הרגשנו ששיטת החינוך הקונבנציונלית והרגילה מפספסת את כל החוזקות שלו ומדובר בילד אוטו-דידקט שקיבל ציונים טובים אך הביע חוסר עניין בשיטת המורה, הלוח והישיבה בכתה.
היה זה בחנוכה (לא סתם חג האור) שעינב שיתפה את סער בשיטת החינוך החדשה אליה נחשפה דרך אמא אחרת שהוציאה את בתה בכתה א’ לחינוך הביתי. “בחיים לא אשכח איך עיניו נצצו בזוהר מיוחד, מיד קם וצייר סימנים של לשבת, להקשיב, פסק זמן וכו’ ואמר שזה מה שהוא רוצה. מיד ניגשתי למשימת כתיבת המכתב לקבלת האישור ולמעשה פטור מלימוד חובה. התהליך אצלנו היה ישר וקולע עם שיתוף פעולה מלא מצד כל הגורמים ולקראת חג הפסח (חג החירות, איך לא?), קיבלנו אישור”.
מאז סער פורח ולומד המון בבית תוך שמשולבים במהלך השבוע סיורים מודרכים ופעילויות בנושאים שונים, מפגשים וחוגים עם ילדי קהילת החינוך הביתי.
“מדובר בתהליך מאוד מדוייק עבור בננו, תהליך שדורש עבודה מתמדת בללמד, להמציא את הגלגל בדרכים יצירתיות כל יום וליצור קשרים חברתיים כמו גם לשמור על הקשרים שנרקמו עד כה בביה”ס. עם זאת, התהליך מאוד טבעי לנו וזורם כאילו זה הדבר שסער תמיד היה צריך.
“אופיו המיוחד של סער שהוביל אותנו לחינוך ביתי מותאם לדרך החיים שלנו כהורים שמקשיבים לילדים שלנו, לאינטואיציות ולא תמיד לשיטת ה”עדר” ולדרכים המקובלות והסטנדרטיות ומעודדים חשיבה מחוץ לקופסא ויצירתיות תמיד. אנחנו יכולים לראות איך למידה משמעותית מתרחשת דווקא ממקום של חופש, רוגע ושלווה וכמה ילדים הם סקרניים מטבעם ויודעים להוביל ללמידה שמעניינת אותם ונסיים במשפטו של ג’ון הולט, אבי החינוך החופשי: “החינוך הממוסד פועל מתוך ההנחה שילדים לומדים רק כאשר מלמדים אותם, רק את מה שמלמדים אותם, ורק בגלל שמלמדים אותם. זו לא האמת. זה מוטעה כמעט לחלוטין.”
מאת: עינב אמו של סער, הראשון שיצא לחינוך ביתי מביה”ס ברנר, כתה ג
