רס”ן תומר גרינברג, מפקד בית ספר לסיירת גולני ורס”ן אלירן בוחבוט, מפקד בית ספר לגדס”ר נח”ל, הלכו תמיד זה לצד זה, למרות שלא ידעו זאת. הם נפגשו במהלך שירותם הצבאי וגילו שמאז ומתמיד תמיד הכירו, ושדרכם בצבא הייתה כמעט ומקבילה. כיום הם חברים הכי טובים, ובין ישיבה חברית לעצה מקצועית, אוהבים לעקוץ זה את זה שהחטיבה שלהם, היא הטובה יותר.
מאת: אירית מרק
שניהם בני 31 וגדלו בכפר סבא, בילדותם הכירו אחד את השני רק בשמותיהם ותו לא. ב2007 התגייסו השניים. תומר לגולני ואלירן לנח”ל, שם עברו מסלולים מאוד דומים.
גרינברג התגייס לחטיבת גולני, היה מ”כ, לאחר מכן יצא לקורס קצינים והיה מפקד בגדוד 12, שירת כסמ”פ באותו הגדוד, לאחר מכן היה קצין אגם בסיירת. גרינברג יצא ללימודים במכללה לפיקוד טקטי (המלט”ק) שם למד שנתיים והכיר את בוחבוט. עשה 4 תפקידי מ”פ- בבא”ח גולני, מ”פ לוחמים בגדוד 12, בבה”ד 1 ומ”פ של פלגה ג’ בסיירת גולני. כיום משרת כמפקד בית הספר לסיירת גולני
בוחבוט התגייס כלוחם בנח”ל ב”עורב” (פלוגה שהפכה עם השנים לגדס”ר נח”ל) , יצא לקורס מ”כים ולאחר מכן לקורס קצינים. בהמשך חזר לנח”ל לאותו הגדוד כמפקד צוות ולאחר מכן סמ”פ. יצא ללימודים במכללה לפיקוד טקטי. פיקד על פלוגת הכשרות בגדס”ר. היה מ”פ “עורב” , לאחר מכן היה סגן מפקד הבא”ח, היה סמג”ד בגדוד 932, וכעת בתפקידו הנוכחי מפקד בית הספר לגדס”ר בחטיבת הנח”ל.
דרכם הצטלבה שוב במכללה לפיקוד טקטי (המלט”ק)
רס”ן תומר גרינברג מספר על ההיכרות המחודשת והקשר ביניהם:” במלט”ק נפגשו והבנו ששנינו גדלנו בכפר סבא ושלמדנו בתיכונים צמודים. מאז הפכנו לחברים מאוד טובים. לא הכרנו מאוד בילדות, אבל השלמנו את הפערים. היינו צוחקים ביחד על הילדות בכפר סבא, דיברנו על מקומות המפגש בעיר, על האנשים המשותפים. במהלך השנים גם התבגרנו יחד, שנינו התחתנו, הנשים שלנו גם הן חברות מאוד טובות, הן אפילו בהריון באותו החודש ואמורות ללדת יחד. תמיד היינו בתפקידים יחסית מקבילים, למשל היינו מפקדי פלוגות בסיירת, כל אחד, בחטיבתו יחד. זה כיף שחבר שלך הוא מקביל מקצועי שלך.”
רס”ן אלירן בוחבוט מוסיף על הקשר בין השניים: “היינו מקבילים אחד לשני הרבה פעמים במהלך הקריירה הצבאית שלנו. לי אישית זה גם מאוד עוזר, אני מרגיש תמיד מאוד בנוח להרים אליו טלפון ולדבר איתו. כמפקד אתה יכול להרגיש קצת לבד, אז זה עוזר כשיש מישהו שמקביל אליך שתמיד יעזור”
גרינברג מוסיף בצחוק: “אנחנו גם תמיד מתחרים ביננו, מי יותר טוב גולני או נח”ל.”
בדרכם הצבאית, שני המפקדים מספרים על צוק איתן כאבן דרך, אשר השפיעה עליהם בתפקידם הנוכחי במפקדים:
גרינברג מספר על המבצע:” הייתי בגדוד 12, הייתה לנו לחימה מאוד משמעותית. באותם רגעים אתה מרגיש את השליחות שלך. חברה של בוחבוט (היום היא אשתו) ואשתי היו בקשר מאוד צמוד בזמן המלחמה ועזרו אחד לשנייה לעבור את התקופה זו. זו הייתה חוויה שחיברה גם אותן אחת עם השנייה, לא רק אותנו.”
בוחבוט מספר על המבצע גם הוא מנקודת מבטו:” אני הייתי ממש בסוף הלימודים, ובסופם חזרתי לגדס”ר. שם שימשתי כע’ קצין אגם וסייעתי לחטיבה בניהול הלחימה ובנוסף הייתי חבור למ”פ. זו הייתה חוויה מאוד משמעותית בשבילי, למדתי מאותו המ”פ וקיבלתי ניסיון בהתמודדות בזמן לחימה אמיתית. התקופה הזו גם גרמה לי להבין מה חשוב לי בחינוך ובהכשרה של הלוחמים עליהם אפקד, אילו ערכים אני רוצה לתת להם, מה חשוב לי שיהיה בהכשרה שלהם. “
לכל מפקד תפיסה פיקודית משלו, השניים משתפים ומספרים על תפקידים בעברם שהשפיעו עליהם ועיצבו את תורתם כמפקדים:
גרינברג מספר: “יש כמה תפקידים מאוד משמעותיים: בתפקיד המ”פ יצא לי לעבוד עם האנשים המובחרים ביותר בחטיבה, גם כשהייתי מ”פ בבה”ד 1 וניתן לי לחנך את הקצינים הבאים בצה”ל. אך התפקיד הכי משמעותי בעיני היה דווקא תפקיד המ”מ – זו פעם ראשונה שאתה אבא ואמא של 20 חיילים, ועוד בגיל מאוד צעיר, פתאום האחריות הזו נופלת לך על הכתפיים, ממש ב’בום’. זה מלמד אותך המון ומבגר אותך. “
בוחבוט מספר גם הוא על תפקיד משמעותי:” משמעותי ביותר בשבילי היה השירות בתור מ”פ של פלוגת “עורב”. הייתי מאוד מחובר ללוחמים ולמשימה. כשהוחלפתי בתפקיד זה היה רגע מרגש מאוד. החיילים האלו ליוו אותי המון זמן, הייתי מפקד הכשרה לפני זה אז את חלקם ליוויתי מיום גיוסם לחטיבה. הם היו לי כמו ילדים שלי. אני בקשר עם חלקם עד היום. זה היה חיבור שקשה להגדיר במילים, ממש כמו אבא שעוזב את הילדים שלו. שם הבנתי שאין דבר חשוב כמו חיבור של מפקד לחייליו “
לאחרונה התגייסו מחזור גיוס נובמבר לחטיבות הקרביות, המפקדים, אשר מקבלים אליהם את החיילים החדשים כעת, נזכרים בגיוסם לצה”ל:
גרינברג משתף:” התגייסתי שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה. בזמן המלחמה הייתי בתיכון, דיברו על המלחמה בכל מקום. אני חושב שבגלל זה מאוד רציתי להגיע לגולני, שמעתי על כל אירועי המלחמה והרגשתי את המחויבות הזו. כשהגעתי לצה”ל כל המפקדים שלי לחמו במלחמה וסיפרו לנו את החוויות שלהם. זה עורר בי המון מוטיבציה. כחייל הקצינים שלי היו המודל לחיקוי שלי, הדוגמא שלי, רציתי להיום כמותם. בזכותם גם יצאתי לקצונה בסופו של דבר”
בוחבוט מספר על גיוסו:” כשהייתי קטן גרנו בקריית שמונה, בגיל שש עברתי לכפר סבא. קטיושות ומצב ביטחוני מתוח הם דברים שמוכרים לי מאוד וזכורים לי מהילדות. ההגנה על המדינה תמיד הייתה ערך אצלי. רציתי להיות לוחם כדי לתת יותר מעצמי, למצות את הפוטנציאל שלי. הגעתי למקום מאוד איכותי, את כל השירות הצבאי שלי עשיתי בגדס”ר נח”ל, זכיתי להגיע ליחידת חוד שכזו.”
כיום, כמפקדי בתי הספר לסיירת וגדס”ר, השניים אחראים על פיקוד חיילי החוד העתידיים של צה”ל.
גרינברג מספר על התפקיד ופונה למלש”בים החדשים :” התפקיד אומר שאתה אחראי על ההכשרות לסיירת של החטיבה. אני אחראי להפוך את הטירון שהתגייס לסיירת ללוחם הטוב ביותר שניתן. אני קובע איך יראו הלוחמים בסיירת, מה הם ידעו, אילו ערכים יהיו בהם. למלש”בים שמתגייסים לסיירת גולני אני אומר – שיתכוננו למסלול קשה מאוד, מאתגר, אבל שידעו שאין דבר משמעותי מזה לעשות בצבא ובחיים. שתמיד יזכרו את המטרה בסוף, כי בסיום המסלול לא יהיה משהו שיתן להם גאווה רבה מלהיות לוחם בסיירת גולני.”
בוחבוט מסכם ומספר גם הוא : “להיות מפקד בית ספר לגדס”ר זכות מאוד גדולה שנפלה בחלקי. אני מקבל את מיטב הנוער של מדינת ישראל. יש לי חיילים מדהימים שאני אחראי להכשיר למשימות לא פשוטות. אנחנו לוקחים אותם עד הקצה כדי שברגע האמת הם ינצחו בקרב. זה דורש יכולת תכנון מאוד גבוהה ממני והמפקדים שתחתי. אנחנו יוצרים אימונים מאוד מורכבים ובכל הארץ, זה דורש מאיתנו הרבה. אנחנו כל הזמן מאתגרים את החיילים בכדי שיגיעו למקסימום שלהם. למלש”בים שמתגייסים אלינו הייתי אומר שהם מגיעים לחטיבה מצוינת אשר מורכבת מחיילים הכי טובים שיש.”
